מכונת ההשמצות נכנסה לפעולה

פרסום ספרם של העיתונאים דן מרגלית וד"ר רונן ברגמן - "הבור" - העיר את ה"דוב" מתרדמתו. הספר עדיין לא הספיק להגיע אל החנויות וכבר מערכת ההשמצות המשומנת החלה לפעול. כרגיל במחוזותינו, אין כוונה להתמודד עם מהות הטענות של שני המחברים, אלא ליצור דה-לגיטימציה אישית. לא בכדי דובר צה"ל הזדרז לרמוז שייתכן שהרמטכ"ל היוצא, רא"ל גבי אשכנזי, ישקול ברצינות תביעת דיבה. בימים הקרובים ההתלהמות תגבר ומיני גורמים אינטרסנטים, מכל הצדדים, יתקוטטו מעל גלי האתר או דפי העיתונים. כאמור, המהות תישכח, ובמקום זאת נקבל הצגות "מדממות" פרי מוחם הפורח של יוצרי הריאליטי האמיתי בישראל.

לא קראתי את הספר עדיין, לכן לא אוכל להביע את דעתי, בעת הזו, אם הספר מעניין או לאו. בטוחני שמבקרי ספרות למיניהם יעשו זאת טוב ממני. אני כן רוצה להתייחס לנושא הספר.

שאלות ותהיות

הייתי בין הראשונים שטענו ש"פרשת גלנט" הראשונה איננה מקרית וכל מי שסבור שזו "הצגה" של דמות אחת, טועה ומטעה במתכוון. כדי להגיע למצב שבו מנסים לסכל בחירת רמטכ"ל - אפילו דמות ציורית ומסתורית כאחת, הנושאת על כתפיה דרגות של אל"מ במיל., איננה מסוגלת לבדה לבצע פוטש במלוא מובן המילה. למהלך מסוג זה יש צורך במתכננים הרבה יותר בכירים מבועז הרפז, אשר הודה בזיוף המסמך. הלה היה, לפי מיטב שיפוטי, אחד השליחים בלבד של קבוצה מאוד אינטרסנטית שתכננה תוכנית סדורה לביצוע "הפיכת חצר". אין באמירה זו להמעיט כהוא זה באחריותו של הרפז למהלך הנלוז והנואל.

ההתארגנות הראשונית למהלך מסוג זה מחייבת איסוף מידע אמין ביותר באשר לכוונות שר הביטחון ו/או ראש הממשלה לגבי עתידו של רמטכ"ל מכהן, וכמובן לגבי האיש המועדף להחליפו. עם כל הכבוד למיומנויות איסוף המודיעין של הרפז בלשכת שר הביטחון, כפי שמרגלית וד"ר ברגמן טוענים בספרם, אין בכוחו להגיע למידע רגיש כל-כך בעצמו. מספקי המידע חייבים להיות הקרובים ביותר למקבלי ההחלטות, במקרה זה שר הביטחון. לא מן הנמנע שקצינים הרבה יותר בכירים מבועז הרפז, וכן פוליטיקאים מאוד מרכזיים ועוזריהם היו מעורבים במהלך. המשטרה והשב"כ הצטוו לחקור סוגייה זו, ויש לקוות שהאמת תתגלה במהרה.

לאחר שקבוצה מסוג זה מתארגנת, חייב להיות מניע מרכזי למהלך מסכן כל-כך של ניסיון פוטש. המניע יכול להיות אך ורק טובות-הנאה מהן ייהנו כל הקושרים. על-פי מה שדווח בתקשורת, הן על-ידי דן מרגלית וד"ר ברגמן, הן על-ידי העיתונאי יואב יצחק - המניע העיקרי שליכד את חברי הקבוצה המדוברת הוא מניע כספי, הווה אומר, ייצוא ביטחוני למטרת רווחים גדולים מאוד. על-פי אותם הפרסומים, אם גבי אשכנזי היה נשאר רמטכ"ל, משפחתו וחבריו היו יכולים לגרוף הון עתק מהמשך עסקיהם בסחר ביטחוני. החלפתו של אשכנזי נתפשה כאיום ממשי על המשך הפעילות המסחרית הענפה במכירת נשק וידע צבאי.

המשתנה השלישי ההכרחי לפעילות חתרנית הוא מתן חסות וחופש "תנועה" בתוך הצבא לאותם מקורבים המשתפים פעולה לקראת המהלך הגדול, אך יש להם גם אינטרסים צדדיים אחרים. את זאת אינם יכולים לספק אל"מים בלבד. הדוגמה הבולטת ביותר היא חופש התנועה של הרפז במסדרונות אמ"ן. היכולת של הרפז להיכנס ליחידות הסודיות ביותר באמ"ן, להחליף את הדיסק הקשיח במחשב הנייד הפרטי שלו בתוך מחלקה טכנית של אחת היחידות באישור גורמים בכירים, איננה דבר של מה בכך. מישהו היה צריך לדעת על כך ולאשר זאת. אם הרפז עשה זאת ללא אישור, זהו מעשה חמור שבעתיים. לא סביר שהרפז היה מצליח לבצע את כל המהלכים שלו באמ"ן ללא גיבוי של דרגות בכירות ביותר. גם זאת על החוקרים לבדוק היטב.

נשק יום-הדין

ישנן הרבה מאוד שאלות הממתינות לתשובה חד-משמעית. אם נחזור לספר שהוזכר לעיל, טוענים אלה שקראו אותו ששאלות אלה נשאלות במלוא החריפות. מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, המשטרה והשב"כ - כל אלה חייבים להירתם לבדיקה מעמיקה ומהירה של הפרשה כדי למנוע כל ניסיון לטשטש את העובדות ולבדות ראיות מדומות.

עד שהפרשה תרד אל מרתפי ההיסטוריה, המתלהמים והמשמיצים ימשיכו להפעיל את נשק יום-הדין שלהם: השמצות אישיות, הטלת כתם על המבקרים ויצירת דה-לגיטימציה. המטרה מקדשת את האמצעים, וכל האמצעים כשרים כדי לסתום את פי המבקרים או חושפי הקשר האפשרי.