מגילת אסתר בלי להסתתר

ויהי בימי אחשורוש, הוא הזוכה בתוכנית הריאליטי - 'אני אחשורוש'/ קם המלך הזוכה, והנה הוא חש בראש/ וחשב לעצמו: אני המולך מהודו עד כוש/ וזה יהיה אחלה רייטינג אם מישהו ייכנס היום לקלבּוש/ אני הרי מולך על שבע ועשרים ומאה מדינה... אז היום אלמד את כולם, שאני מלך השכונה/ ואז כשֶבת המלך הזוכה אחשורוש על כיסא מלכותו, אשר בשושן הבירה/ הביאו לו שושנים וגם בירה, עד שכל הפמליה השתכרה/.

בין לגימה לחצי לגימה/ הגיע המלך למסקנה מאוד מדהימה/ נוות ביתו המלכה ושתי לא שותה וגם לא שתתה/ והמרי הקטן שלה בא להאדיר את מלכותה.../ בערה חמת המלך להשחית/ ומיד ציווה לקרוא לה לאזהרה מלכותית/

סימן לה המלך באצבע, כמו שאלוף רייטינג מנוסה יודע לעשות,/ וביד השנייה היה לו שרביט, שתי אמות לפחות,/ ובין שפתיו הוא לחש לה לחישה כזאת עמוקה:/ רק דבר אחד שכחת, גברתי המלכה,/ כשאני אומר להשתכר,/ על זה אני לא מוותר,/ אצלי כל פתשגן הוא פקודה -- / ודירי בּאליק, עד דְלא ידע!/

מחר את מופיעה כאן, עם יין פרסי זוהר / בתצוגה כחול עמוק, כחול משכר / ואני רוצה מופע שירי סוחף, שישבור כל לב,/ שכל הקהל יבלע את הלשון ויתעלף,/ אני רוצה מבּול אֶס אם אֶסים שיהיה חגיגה.../ אז קדימה להכין את ההצגה,/ תוכיחי, שאת מקיימת מצוותי, גברתי ה'סֶלֶבּ'- - המלכה.../

אבל להפתעתו, ושתי לא נבהלה,/ ובקושי זזה בין מילה למילה,/ בטון מזלזל שמע אותה ממלמלת:/ תשמע לי טוב אדוני המלך/ לא כחול ולא עמוק - ולא מופע חצי חפוז/ אני לא ריטה ו...גם לא יהאן פרוז.../ לא רד בול ולא בירה, ולא שום תערובת זבל אחרת,/ אני מכורה למזון אורגני... ועל זה אני לא מוותרת,/ הטרנד שלי אומגה ועוד ויטמין...ואולי ליקר בננה/ לא אלכוהול שעושה לראש ג'ננה/ לא שום זבל מתוק,/ ובטח - בטח לא וודקה כחול, או עראק עמוק./ חפש לך שפחה, שתזחל מתחת לארונות.../ חפש לך שפוטה בלי עקרונות.

כעס אז המלך: גרמת כרגע חרפה לי וגם לבושתי/ ועלייך לזכור, זכיתי בך בריאליטי ואת בעצם אשתי,/ בקשי מהר סליחה/ הגברת ושתי!/

סירבה המלכה/ אני מתפטרת/ כבר זכיתי פעם בתחרות הדוגמנית הכי נהדרת/ ועכשיו אחפש לי עוד ריאליטי, אולי ל'אח הגדול'/ שם הציעו לי תפקיד בכיר עם ליהיא ופרידה בסוויטה הנהדרת,/ אז, תירגע ותחכה לי, סֶלבּ מלכותי מהולל,/ יש לי עוד מלכות, והיא יוצאת מן הכלל.../

כעס המלך וביקש:/ יא חרבונא, תגיע לכאן עד השעה חמש/ ותביא לי, מיד ובבקשה,/ תביא לי דחוף מלכה חדשה,/ תמצאו באודישן אחת שתסכים לכל מילה, שלא תרים ראש,/ שפשוט תיעלם ותסתתר,/ לא פחות ולא יותר...

אז הציע לו אדון סגן החרבונא, אדון בגתן/ מישהי צנועה שנראית ראש קטן/ חמודה לא פחות ולא יותר/ ושמה של הגברת, העלמה אסתר,/ היא זכתה, פעם ב"לרדת בגדול"/ ובפָרס זה יתרון לאחת שאוכלת מעט ובזול/ ואחר-כך לחש בגתן בקול מלא ביטחון/ "היא יהודייה, זה נכון / אבל היא מחונכת היטב - ולעילא.../ ויש לה דוד מיליארדר, ממש אין דומה לה!"/.

כך עלתה לארמון, הנסיכה מקרן הרחובות/ אתי-אסתי מלכת הלבבות/ ויפת המסתורין לחשה בקול שנשמע כמו קול לאומי/ תודה, דוד מרדכי, הכל אעשה למען עמי / למענו אוותר על מימושי העצמי,/ אשחק אותה מלכה כנועה, אהיה למלך אשתו היקרה / העיקר להגן, העיקר לבטל כל צו וגזירה.

שמה אסתריקה קצת ליפסטיק וּבשָׂמים/ ולחשה למלך כמה חבל"זים של קסמים/ בלילה למלך לחשה בנימה חלומית / רק תזכור אדוני המלך, ותמיד/ את לבי תבין וגם תרטיט.../ אבל זכור נא מלכי, אשתה למענך, אך רק יין של קידוש/ והמלך נשמע מוקסם וגם נחוש / היה המום מן המילה המקסימה קידוש/ כל-כך מוקסם,/ שאחרי רגע הוא רץ לאמבט ולדוש...

וכך התחילה היסטוריה/ שהעבירה יהודים משפיפות לאופוריה.../ סיפור המגילה הוא סיפור של נס ומלכה מהוללה:/ חוכמת המלכה בת היהודים,/ שינתה מסלול היסטוריה/ מתלאות וצרות לחיי מחמדים.../ ההיסטוריה מאז חייכה ליהודים בפרס, מאוזן לאוזן,/ עד שהגיעה להמן עד קצה האוזן/.

וכשהרשע שמע, החליט לעשות מעשה נורא/ אבל כאשר שוב ניסח בפתשגן את הגזירה,/ דאגה אסתר שיגזרו לו חצי אוזן/ ולחשה: "תכינו מיד את העץ הגבוה בשדרה"./ הטילו מטבע- ואמרו לו לְנחֵש,/ המן התפתל: את חיי אנוכי מבקֵש./ הראו לו את הדרך אל העץ/ והוא מיד מיד התכווץ:/ סליחה, מחילה.../ הם אמרו לי, עץ או פלשתין, זו השאלה/ אמרתי פלשתין, לא אמרתי עץ,/ פשוט לא הבנתם אותי, ואני לא מתלוצץ...

ענתה לו, אסתר,/ תביא את כל העשירייה שלך/ גם את זרש...ואת כל הנבחרת...גם את ויזתא, שעדיין מחובר למטרנה ולתרד/ יש פה הרבה אס אם אסים נגדכם, ואתם מודחים/ בהיסטוריה עוד יספרו איך נראיתם לוזרים מביכים...

ציוותה אז אסתר/ עשרת הבנים לא צריכים להסתתר/ המן ובניו יקשטו את עצי הארמון,/ ישמשו הם כאן דוגמה לכולם, אחת ולתמיד/ שיזכור המן מה לזה לאבד - ומה זה להשמיד./ וכדאי שזה יהיה מסר מהמם/ לכל צוררי ישראל לדורותיהם/ בולי עץ שקשורים לעצים כל חייהם/ שום אס אם אס על גורלם לא ירחם/ שגורלם יהיה תמיד גם נתון וגם צפוי / ואם ינסו לפגוע בנו... זה באמת תלוי...

וכך חזרה אסתר למלך אחשוורוש,/ וכל פעם שהיה חש בראש,/ לחשה לו: תשכח מאקמול, תלמד את תורתנו תורת היהודים/ אל תשכח, מלך חְנון מה העיקר בחיים,/ זכור בכמה מסרונים נחמדים/ אותך הצילו אחיי היהודים/ ומעתה בכל פעם, כאשר שמע את השיר 'כחול עמוק',/ זכר המלך את ריטה ולמד גם לשתוק/ ולמשמע השיר 'שביל הבריחה'/ שקע המלך בתרדמה ולחש לאסתי, לך המלוכה...

וכך מלכנו הדגול, שמלך מנוה שושן-אילן על 127 מדינה,/ למד מאסתר איך למלוך בשיטה מאוד מרנינה,/ וכל לילה לפני השינה, ידעה אסתריקה לשיר לו את זאת המנגינה:/ מה עשית, אדוני המלך, בשביל מדינה?