עוז פלשתין

יא אחי, עמוס עוז.

כמה שמחתי לקבל את מכתבך, ממנו אני שואב תמיכה ועידוד.

עוד יותר שמחתי על הספר ששלחת אלי כמתנה. חבריי ואני, לוחמי חופש, יודעים להעריך את התפישה שלך ושל חבריך העולה מהספרים שלכם לגבי העוול שנגרם לנו, לפלשתינים, על-ידי האויב הציוני במלחמת 48'.

רק בזכות אנשים טובים וישרים כמוך, נגיע בעזרת אללה למדינה משלנו. סחתיין עליך. יש לנו על מי לסמוך.

אני יודע כי אתה לא כמו כל הציונים. אתה לא כמוהם.

ביום שנקים בעזרת אללה את המדינה הפלשתינית, בין הים והירדן, אני מתחייב לדאוג לך ולמשפחתך שלא נגרש אתכם חזרה לאירופה.

ועצה מחבר - אני יודע שאתה מתענה על כך שלא זכית בפרס נובל. חשבתי על כך. הגעתי למסקנה כי זה בגלל שלא כתבת מספיק לאחרונה על העוולות שעושה לנו המשטר הציוני. אני ממליץ, שתכתוב מאמר ותפרסם אותו בגרמניה (לאחר שיתורגם לגרמנית). חשוב שתכתוב שם שאתה רואה בהתנהגות של היישות הציונית אלמנטים דומים למשטר הנאצי. הם בטח יבינו את זה.

אל תאמין לאישומים (רצח, סיוע לרצח, שידול לרצח, ניסיון לרצח ועוד) בהם הורשעתי בבית המשפט של היישות הציונית. אני מאמין שתבין שזה בגלל הכיבוש והנאכבה.

יש לי בקשה. אתה בטח תבין אותי. שמעתי שאתה מוזמן לתת הרצאות באוניברסיטה של יפא (סליחה, תל אביב). אני מבקש שתודיע שאתה לא מוכן לתת הרצאות בשטחים הכבושים. אתה יודע שהיה שם ישוב פלשתיני, "שייך-מוניס", מלפני כ-2000 שנה?

אתה יודע, יש לי חלום. ובחלום, אתה הוא זה שיכתוב את הפואמה הגדולה "עוז פלשתין". אין מי שיכול לכתוב טוב יותר ממך. אני יכול לסדר לך וילה ברמאללה בה תוכל לשבת בשקט ולכתוב את הספר.

אשמח להיפגש איתך. אנשק לך כאח בין אחים, לחי אל לחי, כנהוג אצלנו - לוחמי החופש.

אין, אין, על עוז רוחך.

להתראות בפלשתין הבנויה.