צחי הנגבי לא המציא את המספר 34. כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, הוא שמע את המספר הזה מגורמי הביטחון. 34 קורבנות עסקת טננבאום הם סיבה מוצקה להכות על חטא, ולהביע התנגדות לדרישת חוטפי גלעד שליט. ציפורה לבני לא חזתה את מספר הקורבנות ובכל זאת התנגדה.
"היא תעודד חטיפות נוספות", הסבירה. חטיפת גלעד שליט הוכיחה שצדקה. במקום להזהיר מכניעה נוספת לחוטפים - היא מתחבאת מאחורי הזיכרון הקצר של הציבור. פוחדת מהתקשורת שמאוד רוצה את הכניעה. גם רוני בר-און מפחד מהתקשורת. גם
מאיר שטרית ו
דן חלוץ. לכן הם שותקים. הכי מפחד מהתקשורת, הוא
שאול מופז.
"ביום שהמדינה תשכח את בניה", איים מופז, "בניה ישכחו אותה" ("פגוש את העיתונות", 4.7.09). כנראה היה מי שאמר לו, שחוץ מהעובדה שיש כאן משחק מילים מתוחכם, זה מאוד ישמח את בכירי העדר. המציאות מוכיחה את ההפך. בין המתגייסים החדשים - רוב המתנדבים ליחידות קרביות מתנגדים לכניעה. זאת הזדמנות להזכיר למר מופז את חלקו, בהפקרתו למוות של מדחת יוסף ז"ל.
מי שסבור שכותרת רשימתי מקוממת, נראה אותו אומר שהיא לא נכונה. ואם היא נכונה - והיא מאה אחוז נכונה! - ברור שקמפיין ה-"5 דקות" למען גלעד שליט, הוא בלתי מוסרי.
בדיוק באותו נושא, ותחת הכותרת "בשם היתומים של מחר" כתב הפרופ' לפסיכולוגיה של הטרור (יש דבר כזה) אריאל מררי: "שחרור מחבלים, זה לא מוסרי בעליל. פועל פה תהליך פסיכולוגי, שבו קל יותר להזדהות עם אדם מוכר וידוע שיש לו משפחה, ולכן אנו מתעלמים בקלות מקורבנות שיהיו, מהורים שכולים, ומאלמנות ויתומים עתידיים". והוא תוהה: "האם מבחינה מוסרית מוצדק לשחרר שבוי תמורת הרג אחרים"? (
ידיעות אחרונות, 27.2.09).
תומכי עסקת שליט "מדלגים" על המחיר מסיבה אחת: זה עלול להוריד את אחוזי התמיכה. הסתרת האמת במקרה הזה גרועה משקר. הצונאמי התקשורתי למען שליט תוך התעלמות מהמחיר, הופכים את התקשורת לאשמה הראשית בתוצאות העתידיות אם וכאשר תהיה עסקה. לגזור ולשמור...
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
