מי מספח את מי?

בישיבה שנערכה בשעות הקטנות של הבוקר, קיבלה הכנסת בקריאה סופית שני חוקים גזעניים נתעבים. שניהם מכוונים נגד האזרחים הערביים, המהווים יותר מחמישית מאוכלוסיית ישראל.

הראשון מאפשר את שלילת האזרחות מאנשים שהורשעו בעבירות נגד ביטחון המדינה. לישראל יש חוקים כאלה בשפע. ביטול אזרחות בנסיבות כאלה נוגד את החוק הבינלאומי ואת האמנות שישראל חתומה עליהן.

החוק השני מחוכם יותר. הוא מאפשר ליישובים קהילתיים, המונים פחות מ-400 בתי-אב, למנות ועדות-קבלה, הרשאיות למנוע מאנשים בלתי-מתאימים להתיישב ביישוב. בצורה ערמומית מאוד, החוק קובע בפירוש שאין לפסול מועמד מטעמי מוצא, דת וכו'. אבל זהו סעיף של קריצת-עין: מועמד ערבי פשוט ייפסל מפני שיש לו הרבה ילדים או מפני שלא שירת בצבא.

רוב חברי הכנסת לא טרחו לבוא ולהצביע. אחרי הכל, השעה הייתה מאוחרת וגם להם יש משפחות. ואולי - מי יודע - אחדים מהם גם התביישו.

אך גרוע בהרבה משני חוקים אלה הוא חוק שלישי, שקבלתו בשבועות הקרובים היא ודאית: החוק המוציא אל מחוץ לחוק את החרם על ההתנחלויות. מאז שלביה הראשונים, הצעת-חוק זו עברה כמה וכמה שכלולים. לפי הנוסח הנוכחי, החוק יעניש כל אדם או קבוצה המפרסמים קריאה פומבית להטלת חרם על ישראל - חרם כלכלי, אקדמי או תרבותי. בהתאם לנוסח החוק, "ישראל" פירושו כל מפעל או אדם ישראלי, בשטח הכפוף לשלטון ישראלי. במלים פשוטות: זה הכל בעניין ההתנחלויות. וזה לא חל רק בחרם הכלכלי על מוצרי ההתנחלויות, שעליו הכריז "גוש שלום" לפני כ-13 שנה, אלא גם על סירוב השחקנים להופיע בתיאטרון אריאל, וקריאת האינטלקטואלים שלא לתמוך במוסדות אקדמיים שם. מובן שזה חל גם על כל קריאה להחרים אוניברסיטה ישראלית או מפעל ישראלי.

זהו מעשה-חקיקה פגום במהותו: אנטי-דמוקרטי, מפלה, סיפוחיסטי, וגם אנטי-חוקתי במהותו. לכל בני-האדם הזכות לקנות או לא לקנות כאוות נפשם, בכל מקום שיחפצו. זה כל-כך מובן מאליו, שזה לא זקוק לאישור. זה חלק מהזכות לחופש הביטוי המובטח בכל חוקה הראויה לשמה, וזה גם יסוד חיוני של כלכלת השוק החופשי. אני יכול לקנות במכולת בפינה, שאת בעליה אני מכיר זה עידן ועידנים, ולהחרים את הסופרמרקט ממול, המנצל את עובדיו. חברות מסחריות מוציאות הון-עתק כדי לשכנע אותי לקנות את המוצרים שלהם, ולא את המוצרים המתחרים.

אז מה ביחס למערכות-חרם מטעמים אידיאולוגיים? לפני שנים, בעת ביקור בניו-יורק, דרשו ממני שלא לקנות ענבים מקליפורניה, מפני שבעלי הכרמים דיכאו את הפועלים העונתיים ממקסיקו. חרם זה נמשך הרבה מאוד זמן, ואם זכרוני אינו מטעני, הוא גם הצליח. איש לא העז לטעון שיש להוציא חרם כזה אל מחוץ לחוק.

כאן אצלנו, הרבנים של כל מיני קהילות מפרסמים בדרך קבע כרזות הקוראות להחרים חנות זו או אחרת, המוכרת סחורה שאינה כשרה, או שאינה די כשרה לטעמם. זה עניין שבשגרה. פרסומים כאלה תואמים בהחלט את זכויות-האדם. אזרחים שבשר-חזיר הוא תועבה בעיניהם רשאים לקבל מידע לגבי החנויות המוכרות בשר חזיר ועל אלה שלא. עד כמה שידוע לי, איש לא עירער אי-פעם על זכות זו.

במוקדם או במאוחר יפרסמו ארגונים אנטי-דתיים קריאה לחרם על חנויות כשרות, המשלמות לרבנים - וביניהם הבלתי-סובלניים ביותר - סכומים גדולים תמורת תעודות-הכשרות. כך הן מקיימות ממסד דתי אדיר-ממדים המבקש להפוך את ישראל למדינת-ההלכה, בנוסח מדינת-השריעה שהיא משאת-נפשם של חוגים איסלאמיים קיצוניים. שכרם של רבבות משגיחי-כשרות ושאר עסקנים דתיים משולם על-ידי הציבור, שהוא חילוני ברובו והרואה בהם טפילים.

אז מה ביחס לחרם אנטי-דתי? אי-אפשר יהיה לאסור אותו מכיוון שדתיים ואנטי-דתיים צריכים ליהנות משוויון-זכויות. אם כן, נראה שלא כל חרם מטעמים אידיאולוגיים פסול. יוזמי הצעת-החוק המסוימת הזאת - גזענים בנוסח ליברמן, ליכודניקים ימניים ואנשי "קדימה" מרכזיים-כביכול - גם אינם טוענים זאת. בעיניהם, חרם הוא בלתי-חוקי רק כשהוא מכוון נגד המדיניות הלאומנית והסיפוחיסטית של ממשלה זו.

זה נאמר כמעט במפורש בחוק עצמו. חרם הוא בלתי-חוקי אם הוא מכוון נגד מדינת-ישראל, ולא, חלילה, כשהוא מופעל על-ידי ישראל נגד מדינה אחרת. אף ישראלי שפוי אינו מגנה בדיעבד את החרם שהטילה יהדות העולם על גרמניה מיד עם עליית הנאצים לשלטון - חרם שנוצל על-ידי שר-התעמולה הנאצי, יוזף גבלס, כדי להטיל את החרם הראשון על היהודים, באחד באפריל 1933 ("גרמנים התגוננו! אל תקנו אצל יהודים!").

שום ציוני זקוף-קומה לא מצא פגם באמצעי-החרם שהטיל הקונגרס האמריקני, תחת לחץ יהודי כבד, על ברית-המועצות ז"ל, כדי להכריח אותה לתת ליהודים להגר. אמצעים אלה הוכתרו בהצלחה אדירה.

לא פחות הצליח החרם העולמי על משטר-האפרטהייד בדרום-אפריקה - חרם שהתקבל בברכה חמה על-ידי תנועת-השחרור הדרום-אפריקנית, למרות שהוא פגע מאוד בפועלים האפריקניים של המפעלים המוחרמים (המתנחלים שלנו, המעסיקים-מנצלים את הפועלים הפלסטיניים תמורת שכר-רעב, חוזרים כיום על אותה הטענה).

אז אין פסול בחרם מטעמים פוליטיים, בתנאי שהוא מכוון נגד אחרים. זהו "המוסר ההוטנטוטי" מן האגדה הקולוניאלית: "כשאני גונב את הפרה שלך, זה בסדר. כשאתה גונב את הפרה שלי, זו גניבה". אנשי-הימין רשאים לקרוא לפעולה נגד השמאלנים. השמאלנים אינם רשאים לקרוא לפעולה נגד אנשי-הימין. פשוט.

אבל החוק אינו רק אנטי-דמוקרטי ומפלה. הוא גם סיפוחיסטי בעליל. באמצעות תכסיס לשוני פשוט, המחוקקים עושים את אשר לא העזו לעשות כל ממשלות-ישראל עד כה: לספח את השטחים הפלסטיניים הכבושים לישראל. ואולי להפך: המתנחלים הם המספחים את מדינת ישראל לממלכתם. המילה "התנחלויות" אינה מופיעה, חלילה, בחוק. כשם שהמילה "ערבים" אינה מופיעה בחוקים האחרים.

תחת זאת, החוק פשוט קובע שחרם על ישראל, האסור על-פי חוק זה, כולל גם חרם על מוסדות ומפעלים ישראליים בשטחים שחל עליהם השלטון הישראלי. זה כולל, כמובן, את הגדה המערבית, ירושלים המזרחית ורמת-הגולן. זהו גרעין העניין כולו. כל השאר אינו אלא הסוואה. היוזמים רוצים לשתק את הקריאה להחרמת ההתנחלויות, הצובר תאוצה ברחבי העולם. האירוניה היא שהם עשויים להשיג את ההפך בדיוק.

כאשר פתחנו בחרם שלנו, מטרתנו המוצהרת הייתה לקבוע קו ברור בין ישראל הריבונית בגבולותיה המוכרים - הקו הירוק - וההתנחלויות. איננו תומכים בחרם כולל על מדינת ישראל, מעשה השולח, לדעתנו, מסר שגוי ודוחף את המרכז הישראלי לזרועותיו הממתינות של הימין הקיצוני ("העולם כולו נגדנו"). לדעתנו, חרם על ההתנחלויות עוזר להחזיר את הקו הירוק על כנו ולקבוע אבחנה ברורה.

החוק הזה עושה את ההפך. הוא מוחק את האבחנה בין מדינת-ישראל וההתנחלויות. בכך הוא משתף פעולה עם הקוראים לחרם כללי על ישראל, מתוך אמונה (שגויה לדעתנו) שמדינת-אפרטהייד מאוחדת מהים עד הירדן תסלול את הדרך לדמוקרטיה בעתיד.

האיוולת של החוק הוצגה לא מכבר על-ידי שופט צרפתי בעיר גרנובל. המקרה נוגע ל"אגרקסקו", החברה הכמעט-מונופוליסטית לייצוא חקלאי. השופט חשד שהחברה אשמה בהונאה, מפני שרשמה "תוצרת ישראל" על תוצרת שמקורה בהתנחלויות. זה עשוי בהחלט להוות הונאה, מכיוון שתוצרת ישראלית נהנית באירופה בהטבות רבות, שתוצרת ההתנחלויות אינה זכאית להן. בעקבות חוק זה, יתרבו תקריות כאלה עוד ועוד בארצות האירופיות השונות.

בגרסה המקורית של החוק, המחרימים היו מבצעים עבירה פלילית וצפויים לקנס. שמחנו על כך, מפני שהיינו מסרבים לשלם את הקנס והולכים לבית-הסוהר, דבר שהיה מעניק למערכה פרסום דרמטי.

סעיף זה הושמט עכשיו. לעומת זאת, כל מתנחל יחיד, הטוען שהחרם פוגע בו, יוכל לתבוע פיצויים בלתי-מוגבלים מכל ארגון שקרא לחרם ומכל יחיד שתמך בקריאה. מכיוון שהמתנחלים מאורגנים היטב ונהנים מקרנות בלתי-מוגבלות מידי כל מיני אילי-קזינו וטייקונים של בתי-זונות, הם יוכלו להגיש אלפי תביעות בסכומים אסטרונומיים ולשתק למעשה את תנועת החרם. זוהי, כמובן מטרת התרגיל כולו.

המאבק רחוק מלהסתיים. מיד עם קבלת החוק נפנה לבית-המשפט העליון בדרישה לבטלו, מכיוון שהוא נוגד את העקרונות החוקתיים של המדינה ואת זכויות-האדם הבסיסיות. כפי שאמר מנחם בגין: "עוד יש שופטים בירושלים!" - ואולי לא?