אליוט כהן, בספרו המצוין "הפיקוד העליון", מנתח את יחסי מנהיגות אזרחית וצבאית במדינות דמוקרטיות במלחמה. הניתוח מתייחס ללינקולן - מלחמת האזרחים, קלמנסו - מלחמת העולם הראשונה, צ'רצ'יל - מלחמת העולם השנייה ואיך לא, בן-גוריון - מלחמת העצמאות.
בספרו מראה אליוט, שהמדינאים הנ"ל התערבו התערבות בוטה במהלכים צבאיים ובאינטואיציה ארוכת טווח ומדהימה. הם למדו את המקצוע הצבאי מהר מכל הגנרלים. לינקולן - עורך דין, קלמנסו-רופא, צ'רצ'יל - עיתונאי אריסטוקראטי ובן-גוריון - אינטלקטואל מתנחל ציוני. לינקולן וצ'רצ'יל חתרו ללא פשרות לתבוסה מכרעת והרס טוטלי של צבאות האויב בעוד שבן-גוריון וקלמנסו חתרו לסיום המלחמה במחיר נמוך, שלימים הוכח כמקח טעות וגרר מלחמות עקובות מדם. באירופה זה נראה יציב בינתיים ואצלנו עוד לא רואים את הסוף. מרבית הגנרלים לא ראו נכון את התמונה הכוללת, שמלחמה הייתה רק אחת ממרכיביה.
גנרל בריטי עמד על ההבדל בין רופא, מהנדס, וכדומה לבין בעל מקצוע צבאי וכה אמר על המקצוע הצבאי: "תארו לעצמכם מערכת מסילות ברזל אדירה שנסללה, אך איננה נמצאת בשימוש, ומוחזקת בעתודה כדי לענות על מצב חירום מוגדר העלול להיווצר בכל תאריך בלתי מוגדר בעתיד, תאריך שיקבע ללא ספק על-ידי המנהלים של מערכת אחרת, יריבה ולא על-ידי המנהלים שלה עצמה. פעם בשנה מרשים למסילות הברזל להיפתח חלקית לתנועה במשך שבוע וב-51 השבועות הנותרים, לא זו בלבד שאין שום שירותי רכבת, אלא הקטרים עומדים כשהם מפורקים, ורבים מחלקי החילוף החיוניים שלהם מאוחסנים בפינות נידחות של הממלכה. אבל עם הינתן האות, יש להרכיב את כל חלקי הקטרים בתוך 4 ימים".
רופא צובר ניסיון, ומרופא זוטר הופך לרופא המנהל מערכת גדולה ונמצא במבחן יום יום. פועל צובר ניסיון והופך למנהל של מערכת המתמודדת יום יום עם בעיות תקציביות, לוגיסטיות, שיווקיות, פיתוחיות ועוד. קצין בצבא מתקדם מתפקיד לתפקיד ללא כל יכולת, במרבית המקרים לבדוק את כישוריו, דבר שמתבצע בשוק האזרחי יום יום. הוכחת היכולת היחידה היא בזמן מלחמה וגם שם מג"ד שהוכיח מקצוענות ראויה לשבח במלחמה הקודמת לא בהכרח יהיה מפקד אוגדה או מפקד זירה או חזית מוצלח במלחמה הבאה.
גורודיש וקהלני, לדוגמה, בעלי אומץ לב ומקצוענות בתפקיד עליו קיבלו ציון לשבח, לא הוכיחו את עצמם בתפקידים בכירים יותר. כנראה שהיכולת של אנשים לטפס לצמרת המערכת הצבאית ללא כל הצדקה, זאת בניגוד חריף למערכת הצבאית, גורם לכך שמרבית האלופים, למעט אנשי לוגיסטיקה, כוח אדם וחיל האוויר, לא מוצאים שום תפקיד בשוק האזרחי, כיוון שלאורך שנים לא הוכיחו לעצמם ולמערכת שההשקעה שהושקעה בהם אכן הייתה כדאית. אמר פעם יאנוש בן גל בהיותו אלוף פיקוד צפון, בראיון רדיו, שהוא ! ישמח אם תהיה מלחמה כי רק במלחמה אפשר לבדוק אם הוא מצדיק את המשכורת שהוא מקבל. הייתה לו הזדמנות כאלוף מי"ל במלחמת לבנון והוא אכן הכזיב ("דוח וולד").
הפתעת הצרפתים מכוח המחץ שריוני-אווירי של הנאצים נבעה לא מבעיות מודיעין אלא מבעיות תפיסת המצב של הגנרלים. האדמירלים האנגלים דגלו ברובם בשדרוג כלי שטח גדולים בעלי כוח אש גדול יותר ועובי שריון גדול יותר. צ'רצ'יל הבין שבמלחמה הבאה, נושאת המטוסים תהיה המרכיב החשוב, כפי שאכן התברר. הכישלון של צה"ל ביום כיפור נבע בעיקרו לא מאי ידיעה מתי תפרוץ המלחמה אלא מאי הכנה מתאמת של חיל האוויר וחיל השריון להטמעת הטילים בחיל האוויר והשריון המצרי והסורי, עובדות לא סודיות.
בהקדמה לספר, כותב שמעון פרס, שהיה יד ימינו המבצעת של בן-גוריון, איש שנכשל יותר מפעם אחת בהבנת הנקרא ובהבנת המציאות המדינית, "על הניצחון הצבאי ממונה הדרג הצבאי ועל הניצחון המדיני ממונה הדרג הפוליטי". אותו שמעון התנגד להפצצת הכור בעירק, שמעון הוביל את מהלך "מזרח תיכון חדש" בביצה של קיצוניות איסלמית גואה, טועה בהבנת יחסי הגומלין בין הצבא למדינאי. המדינאי אחראי גם על פעולות הצבא כמו גם על פעילויות כמו כלכלה, יחסי פנים, יחסי חוץ ועוד. "תנו לצבא לנצח", לא מבית מדרשו של פרס אך כנראה מקובל על שמעון. במלחמות האחרונות של מדינות דמוקרטיות כמו קוריאה, וויאטנם, יוגוסלביה ועירק ננקטה על-ידי המדינאים והגנרלים (שלא פוטרו כמו מק ארתור) גישה שלא הביאה להכרעה ובהכרח השאירה את הבעיה, שניסו לפתור, לדורות הבאים.
את מה שלא כתוב בספר תיתן להסיק מהכתוב. גנרלים במדינות דמוקרטיות, מעולם לא הובילו את מדינתם להצלחה מדינית כתוצאה ממלחמה. דה גול הוביל לבריחה מאלג'יר זאת אחרי סיכול ממוקד של ראשי ה-FLN למעט בן-בלה, תואם יאסר.
מוטה גור בהיותו מושל רצועת עזה (תפקיד אזרחי), מנע, לדבריו, בריחת עשרות אלפי ערבים לירדן. משה דיין הוביל את התפיסה המוטעית של גשרים פתוחים, שהיוו שסתום חד כיווני להגירה למערב הירדן. אריק שרון, עזר וויצמן ומשה דיין הובילו את המהלך המוטעה של החזרת סיני והכרה באוטונומיה מוסלמית ממערב לירדן. שרון שהיה אבי ההתיישבות בשומרון ובגליל, לא הפנים ששיטת דונם ועז, שהתאימה לקום המדינה, לא התאימה לשנות ה-80 והקים ישובים קטנטנים במקום לפרוס תשתיות לאומיות של קווי תחבורה וקווי שירותים (חשמל, מים, ביוב, תקשורת) ולתת לאנשים פרטיים ויזמים להקים ישובים גדולים בחזית מול המוסלמים בגליל, בשומרון, יהודה, עזה ורמת הגולן.
אריק שרון נכשל גם במלחמת לבנון, בה שימש כשר ביטחון, לא הושגה הכרעה ולא נחשפו לדעת קהל עולמית, מעשי הזוועה שערכו המוסלמים הקרויים פלשתינים, בלבנונים מכל העדות והדתות. רבין נכשל במהלך אוסלו. אהוד ברק נכשל בבריחה המבוהלת מלבנון שגררה בעקבותיה את ההתקוממות! המוסלמית ממערב לירדן, ממש כמו שהתבוסה מול הוויאטנמים גרמה לאלג'ירים לראות שהשד לא נורא כל כך ובסמיכות זמנים מקרית לחלוטין, החל המרד האלג'ירי כמספר שבועות אחרי התבוסה בדיאן-ביאן-פו. אהוד ברק נכשל גם במתן אזור מעל הכותל ומרבית השטח ממערב לירדן למוסלמים הרצחניים. אריק שרון שהציבור (מטומטם ולכן הציבור ישלם) נתן לו הזדמנות שנייה לטעות, טעה שוב, בתכנית הבריחה מחבל עזה, שדומה כל כך לבריחה של דה גול מאלג'יר, אחרי מתקפה מאסיבית על ראשי ארגון ה-FLN.
נראה שהבעיה היא לא בעיה של איש אחד ממפלגה אחת אלא של סדרה דיי מכובדת של אלופים ורמטכ"לים, שניסו לנהל את המדינה במלחמותיה המתמשכות, בתפקידי ראש ממשלה ושר ביטחון נכשלו בשיטתיות, ללא הבדל מפלגה ודרגה. נראה אולי שהגיע הזמן למהלכים מסוגו של הסמל מגולני, הפילוסוף, יובל שטייניץ, שבאופן תמוה ולא ברור הצביע בעד גירוש יהודים מביתם, לאזרוח השליטה במדינה.
בצמרת שתי המפלגות הגדולות יושבים אנשי צבא בכירים, ללא כל כישורי ניהול ומדינאות מוכחים ואנו עוד צפויים לעוד סדרה של מפלות בתחומי המלחמה, הכלכלה וההסברה.
לסיום, זה שאנשי צבא לא מתאימים לתפקידי מדינאות, לא אומר שכל אזרח יכול להיות מדינאי, זה רק אומר שלאדם, שצמח במערכת האזרחית, יש סיכוי גבוה יותר להצליח במקצוע המדינאות, שכולל לפעמים גם ניהול מלחמות.
