לא נ-קם, אבל עונש ראוי וחמור

כעת כבר ברור לחלוטין - מתנהל מסע יחסי ציבור מתוכנן ומתוזמן היטב על-מנת להשפיע על גזר דינה של ענת קם בטרם ייגזר. אין טעם להזכיר את הוראות הסוב יודיצה, שכן אלו הפכו כבר מזמן לאות מתה במשפט הישראלי. בכנות, אני לא רואה את היועץ המשפטי לממשלה עושה דבר-מה על-מנת להגן על בתי המשפט מפני מסע יחסי ציבור דורסני שמטרתו אחת: לחלץ חיילת שבגדה באופן חמור בארצה והראויה למאסר עולם ללא עונש.

מסע יחסי הציבור, שכולו עבירה על החוק, מתנהל בעזרתה האדיבה של פרקליטות המדינה, שבכלל הייתה רוצה לטעון שהליכים נגד קם הם פגיעה בחופש הביטוי. יש צורך דוחק לחקור את התנהלות פרקליטות המדינה בפרשה, לרבות הסכמתה לעסקת טיעון מקלה ומבישה. יש להחליף בטרם גזר הדין את צוות התביעה, שכן היום לא ברור אם אין הוא מייצג את הנאשמת.

על פרשת ענת קם ואורי בלאו נכתב הרבה ועדיין לא נכתב ולא הובן די. הציבור בישראל טרם הפנים את העובדה המזעזעת שהדלפת המסמכים על-ידי ענת קם נעשתה מתוך אג'נדה פוליטית מובהקת שהיא הודתה בה קודם לתחילת מסע יחסי הציבור. מטרת הפרסומים בהארץ, שהתאפשרו בזכות המידע שענת קם הדליפה לאורי בלאו, הייתה ונותרה הצגת צה"ל כצבא פושעי מלחמה, הפועל בניגוד לחוק וכפועל יוצא לפגוע בכל אפשרות של פעולה אפקטיבית של הצבא ביש"ע על-מנת לאלצנו לסגת מהם עם או בלי שלום.

שמירת דיני המלחמה אינה עניין של השמאל, כל אזרח מעוניין שצה"ל יגן על ישראל תוך שהוא מקפיד ככל הניתן לשמור על קיום דיני המלחמה ועל אי-פגיעה בחפים. מה שמאפיין קבוצות ויחידים בשמאל הוא חיפוש אינטנסיבי ויזום של מידע שניתן להציגו כבעייתי וניהול מסע תעמולה נגד צה"ל, קציניו וחייליו, ללא כל קשר לעובדות. פרשת בלאו-קם היא, אגב, דוגמה מובהקת. מבחינה עובדתית, הפרסומים לא חשפו שום דבר בעייתי, מלבד רמתו המקצועית של עיתון הארץ ויכולתו להגן על מקורותיו - אבל זו פרשה אחרת.

עצם הדלפת כמות כה גדולה של מסמכים היה די בה כדי להסיק שקם פעלה בכוונה לפגוע בבטחון המדינה, לא רק מפני שזו התוצאה ההכרחית הברורה של המעשה ודי בכך לצורך גיבוש כוונה במשפט הפלילי, אלא משום שהמטרה הוצהרה בגלוי. קם העתיקה כמות עצומה של מסמכים מתוך כוונה שאלו ישמשו את בלאו בדיוק למטרה ששימשו. המסמכים נועדו להיות מודלפים על-מנת שייעשה בהם שימוש תעמולתי נגד צה"ל ונגד מדינת ישראל.

לטעמי, הכוונה לפגוע בבטחון המדינה אינה צריכה להיות קשורה רק למידע הסודי המצוי במסמכים וסכנתו לחיי חיילים ופעולות מבצעיות. קם, כחיילת, חבה חובת נאמנות מוגברת לצבא. עצם המטרה שמידע זה ישמש תעמולתית נגד צה"ל, גם ללא קשר לשאלת הסודיות, מגלמת כוונה לפגוע בבטחון המדינה. אם צה"ל היום, בשל מסע התעמולה הארסי שהתקיים נגדו, עלול להירתע מפעולה בעזה או ביהודה ובשומרון - האם אין זו פגיעה בבטחון המדינה? האם מי שמתכוון במפורש לגרום לתוצאה הזאת אינו מתכוון לפגוע בבטחון המדינה?

הילדה הטובה של השכן?!

עסקת הטיעון בה ויתרה הפרקליטות על הכוונה המקורית לייחס לענת קם כוונה לפגוע בבטחון המדינה, הייתה רק שלב טקטי במערכת ההגנה של קם. כעת, משעננה זו הוסרה מעליה, שלא בצדק, מתנהל מסע יחסי ציבור על-מנת לשכנע אותנו שקם היא בסך-הכל הילדה החמודה של השכן, שעשתה מעשה שטות, משהו השייך למשובת-נעורים, שצריך אולי לגנות אבל בשום אופן לא להעניש בגללה.

אל מול מסע יחסי הציבור הזה, הציבור הישראלי חייב לקום ולומר לבית המשפט את דברו. זו לא הדרך הראויה, אבל לא ייתכן שהשפעה על בית המשפט תבוא מכיוון אחד בלבד. על בית המשפט לדעת שכל עונש מלבד העונש המרבי, משמעו שבית המשפט אינו סבור שבטחון המדינה הוא משהו שיש להגן עליו וקשה להניח שהציבור יעבור לסדר היום על ענישה מקלה בפרשה זו. עונש מקל בפרשה זו יסייע הרבה על-מנת לפגוע פגיעה קשה נוספת באמון הציבור במערכת המשפט.