על תלונה על אונס, הוצאת צא"פ והחרשת התקשורת

בכתבה שפורסמה באתר News1 בתאריך 25.4.11 על-ידי העיתונאי והעורך הראשי יואב יצחק תחת הכותרת "מדוע מחרישים כלי התקשורת" ובכתבות קשורות נוספות שכתבו נשים המזדהות כפמיניסטיות ("הקוד: צא"פ" - חנה בית הלחמי; "על אונס, השתקה, חופש ביטוי וגברים עם לב של אבן" - רוני אלוני סדובניק), סופר לנו על כך שמזה מספר שבועות משטרת ישראל מנהלת חקירה בחשד לאונס נגד איש ידוע ששמו מוכר לרבים בכלי התקשורת ובחוגים שונים כגון רפואה, חברה ועוד. ושהוא מקושר מאוד (אם לא יותר מכך) לכלי התקשורת.

כאשר סופר לנו כאמור שבית המשפט נענה לבקשתו של אותו ידוען והוציא צו איסור פרסום על הפרשה, כאשר בבקשה למתן צו איסור פרסום הודה אותו ידוען שאכן התקיימו בינו לבין אותה מתלוננת יחסי מין אולם התקיימו לטענתו בהסכמה, ושלא מדובר לדבריו כלל וכלל באונס ושזו רק עלילה אשר תהרוס את חייו.

בכתבות אלו הלינו הכותבים על כך שדווקא בפרשה זו בחרו כלי התקשורת שלא לפנות לבית המשפט בבקשה להסרת צו איסור הפרסום, וזאת מאחר שמדובר ככל הנראה בידוען המוכר והמקורב אליהם. וזאת למרות העובדה שידוע לכולנו שהתקשורת כן נוהגת לעשות כך במקרים דומים אחרים כדבר שבשיגרה.

למותר לציין כי איני מכיר את הפרשה דנן, עליה כתב העיתונאי יואב יצחק וכתבו אותן נשים פמיניסטיות. על כך שהתקשורת במדינת ישראל נוהגת לא אחת באמות-מידה שונות, ובפרט כשמדובר בחשדות לכאורה כלפי אנשי שלומה, אין ויכוח ואין מחלוקת. אולם יחד עם זאת אני סבור שעל כולם מוטלת החובה לשמור על כבודו של האדם ועל שמו הטוב, ולכבד את העיקרון לפיו כל אדם בחזקת חף מפשע טרם הוכחה אשמתו כדין ובבית משפט כדין.

זכותו של כל אדם חף מפשע שכבודו כאדם ושמו הטוב לא יירצחו כך בכיכר העיר של התקשורת במשפטי שדה. ועל רשויות שלטון החוק - קרי: המשטרה והפרקליטות - לבצע את תפקידן ללא מורא מהתקשורת וללא שיתוף פעולה עימה, ולשמור מכל משמר על זכויות האדם של כל חשוד ושל כל נאשם, ושלא יודלפו חומרי חקירה ויזדהם ההליך המשפטי.

בכתבה "מדוע מחרישים כלי התקשורת" העלה יצחק את הטיעון השכיח לפיו יש חשיבות לכך שיהיה פרסום, מאחר שזה יעודד לטענתו מתלוננות נוספות להגיש תלונה. אולם לטיעון זה ישאל השואל: ומה לגבי האפשרות של הגשת תלונות שווא על-ידי נשים שימצאו בפרסום בפרשה זו שעת כושר להתנקם באותו מאן דהו?

ואז גם אותן נשים יצטרפו ל"חגיגה התקשורתית" כשפניהן ושמן מוסתרים היטב, ואילו שמו ופרצופו של אותו אדם גלויים לכל ומביטים מעל מרקעי הטלוויזיה והעיתונות ונרמסים כך עד דק? ואותן מתלוננות שווא יתלוננו על עבירות מין ועל אונס שבוצע בהן, כך לטענתן, לפני שנים רבות, ופשוט עד כה לא היה להן כמובן את האומץ להתלונן והאומץ הגיע לו כך לפתע רק כעת, כש"החגיגה התקשורתית", משפט השדה וההדלפות מחדרי החקירות בעיצומם.

כאשר גם ידוע היטב לאותן מעלילות שהעבירות לגביהן הן טוענות רק כעת, לאחר שכבר עברו-חלפו להן שנים רבות מאוד, כבר התיישנו מזמן ושלאותו חשוד ו/או נאשם יהיה קשה מאוד, אם בכלל אפשרי כעת, להתמודד איתן ולהוכיח ש"אין לו אחות" ושהכל רק עלילה? וכעת זו תהיה רק: מילה נגד מילה.

הרי ידוע שבכל הנוגע לעבירות מין, אם לא מתלוננים מיד ו/או תוך פרק זמן סביר, הרי לרוב אין גם ראיות ואין עדויות וממצאים, וכל אחת יכולה להתלונן תלונת שווא ולומר כל מה שהיא רוצה כדי להתנקם על אהבה נכזבת ו/או על אי-קידום בעבודה ו/או על פיטורין, והשד יודע על מה עוד.

ואז גם יבואו כל החכמולוגים ויגידו "אין עשן בלי אש" ולא רק שאין אש בלי עשן, אלא שמאחר שמדובר גם ביותר ממתלוננת אחת, אז גם בטוח מעבר לכל ספק סביר שאותו חשוד חף מפשע גם עשה את עבירות המין שמיוחסות לו, ואז גם יחלו הפגנות ארגוני הנשים הפמיניסטיות אל מול בתי המשפט במטרה להשפיע על השופטים - וההמשך ידוע.

אשר על כן, צריך לשמור מכל משמר על האיזון בין החובה למיצוי הדין עם עברייני מין והשמירה על גופה של כל אישה שאין כל מחלוקת לגבי ערך חשוב זה - לבין השמירה על זכויות האדם וכבודו ושמו הטוב של כל חשוד ונאשם חף מפשע, שטרם הוכחה אשמתו בבית משפט חוקי! שכן, אחרת, מי ישורנו! בתקווה שהצדק ינצח תמיד.