קצת סדר בבלגן

הגיע הזמן לעשות קצת סדר בבלגן המחשבות ולדייק בעובדות שמתגלגלות לאנשים בראש.

1. "לצאת מעזה, לא לצאת מעזה" - ויכוח שמרחף באוויר. למעשה אין ממש יישוב ישראלי בחבל הארץ הנקרא עזה. ישנה מובלעת קטנה מאד, של כמה יישובים דתיים, בדרום חבל ארץ זה שמקושרת לישראל ב"ציר", "ציר כסופים". ישנן עוד מובלעות של שנים שלושה יישובים ישראלים קטנים בצפון הרצועה שגם מקושרים לישראל באמצעות "צירים". זה כל הסיפור.

2. "ציר" - מונח צבאי - כביש, דרך ביטחון שמשמשת את הצבא כדי להגיע למוצב או לשורת מוצבים. לעיתים מאובטח ה"ציר" על-ידי מוצבים ועמדות הנמצאים לאורכו. למובלעות הישובים הישראלים הנמצאים בחבל עזה ניתן להגיע באמצעות נסיעה על "צירים".

3. "ציר פילדפי" - לא קשור לנושא של הסגת הישובים או אי הסגת הישובים מדרום חבל עזה. מטרתו של ציר זה היא למנוע העברת אמצעי לחימה לתוך הרצועה אל ארגוני הטרור. הסגת הישובים לתוך שטח ישראל לא תפתור את הבעיה הקיימת בציר זה ואינה קשורה ממש לנושא זה.

4. "מתנחלים" - מונח שדבק משום מה לאנשים חובשי כיפות שהתיישבו ובנו ביתם בחבלי ארץ שרוב האוכלוסיה המתגוררת בה הם ערבים פלשתינים. ליהודים הרבים הגרים בראש העין, ראש פינה, מדרך עוז, מרום גולן, כמהין, וגשר הזיו לא קוראים משום מה "מתנחלים", במקרה הטוב מכנים אותם "מתיישבים".

כדי לזכות בתואר "מתנחל" ראוי להתגורר בסמיכות לישוב פלשתיני אחד או שניים לפחות. כדי להגיע אל ביתך או לצאת ממנו, אתה ובני משפחתך תהיו חייבים לנוע על "ציר" כלשהו ולא בכביש רגיל. מגורים ב"קסבה" של חברון או שכם מזכים בתואר "מתנחל של כבוד".

אנשים שבונים סתם בית רגיל, על קרקע שרכשו כדין, ושמוביל אליו פשוט כביש, אי שם בחצור הגלילית, בחצבה או בקיבוץ אליפז בערבה, הם סתם אזרחים. "מתנחל" אמיתי לא מכיר כל כך בחשיבות יישוב חבל עדולם או חבל תענך או חבל אשכול.

"מתנחל" אמיתי גם לא יהיה טמבל כדי להקים ישוב בהר הנגב הגבוה או ברמת דישון או בערבה, מקומות שוממים שאינם שוקקים משום מה פלשתינים. מקומות שבהם לא דורכים כל כך מהר על יבלות של מישהו אחר, אליהם ניתן להגיע בכביש רגיל ולא ב"ציר" בהם לא ניתן להביא לידי ביטוי את "אהבת הארץ המובטחת" הזורמת בעורקיו לידי ביטוי, לא מעניינים אותו.

5. נחישות, הקרבה, אומץ לב, אהבת מולדת - תכונות שנכסו לעצמם בשנים האחרונות יהודים חובשי כיפות שמתגוררים במובלעות יישוב קטנות הסמוכות לישובים ערבים-פלשתינים ביהודה שומרון ורצועת עזה.

תושבי אשדוד, תושבי חבל הבשור, תושבי יראון ומנרה, חניתה, ערד, בית לחם הגלילית, משמר העמק, חדרה וקדש ברנע הם אנשים נרפים לעומתם. נמוכי קומה, המתגוררים בחבלי ארץ זניחים, לא ראויים, ולכן אינם חדורים באמת באומץ הנדרש כדי להגן על הארץ הזאת, להקריב לה קורבן ב"צירים מאובטחים". גם תושבי רמת הגולן לא השכילו להגיע לדרגת "מתנחל".

6. שמאלנים - כינוי לחבורת אנשים רופסת וחלולה שרוצה משום מה כל הזמן 'שלום ועכשיו'. אנשים שאין להם מושג מה זה 'הארץ המובטחת', או ויתור על חבלי מולדת.

יושבים בשינקין ומנגנים בגיטרות "עוד יבוא היום, עוד יבוא שלום... לי לי לי... לה לה לה...", נמוכי קומה, שדופים שכאלה. הקימו ישובים כמו גלגל, מרום גולן, קטורה, מצפה חרשים - 'ביג דיל'! - זאת 'אהבת מולדת' זאת? אלה שטויות!! מה להם ולנחישות גואה? מה להם ולזקיפות?!! מה הם מבינים בהקרבה?! אז מה אם חלקם מפקדים על כוחותינו המסתערים? אז מה אם חלקם מנהג את מטוסי הקרב החדשים? וחלקם ניצב בראש טור השריון בהינתן האות?

שמאלן הוא שמאלן! פחדן רך לב, בכיין שלא מבין עד כמה חשובים הם הר עיבל, ענתות גימל וכדים חית לקוממיות מדינת ישראל.

7. "היום נצא מעזה, מחר נצטרך לעזוב את אשקלון ומחרתיים את ירושלים" - תשובה שנתנה הגברת גאולה כהן למר שמעון פרס כאשר שאל אותה בשיחה ברדיו, "תסבירי לי, מה יש לנו לחפש בעזה?"
ככה זה כאשר השכל הישר יוצא לגמלאות מוקדם מידי. ההגיון פורש לפנסיה בטרם עת.

ומה נשאר?? עזה=אשקלון=ירושלים. חג לדמגוגיה.

8. "אבי ההתיישבות בשטחים" - מנכסים, שלא בצדק, אבהות זו לאריק שרון. אריק שומע מחייך ולא מכחיש. האמת שההורים המקוריים של ההתיישבות בשטחים, בשנות השבעים העליזות, היו אנשי תנועת עבודה.

יגאל אלון ,ישראל גליל וטבנקין (הבן של) מעין חרוד, מראשי התנועה, עודדו אותנו, צעירי התק"ם ובני המושבים, לעלות לגבעות השומרון, לרמת הגולן ולסיני ולהקים היאחזויות תחת כל עץ רענן.

משה דיין כשר ביטחון וגולדה מאיר כראש ממשלה תמכו וסייעו. גם העם היהודי בתפוצות, באמצעות הסוכנות היהודית התגייס לנושא ומימן קראוונים, אוהלים, גדרות, גנרטורים, כבישים, קווי חשמל ומים. שמעון פרס, בהיותו שר ביטחון בממשלתו של רבין, באמצע שנות השבעים, תמך בהתיישבות בכל השטחים ברוב מרץ וסייע רבות לנושא.

אריק שרון לא היה עדין בתמונה בכלל וגם גרעיני בני עקיבא כמעט ולא הסתובבו בשטח. תנועת העבודה, במלוא עוצמתה וניסיונה כתנועה מיישבת התגייסה לישוב כל השטחים ששוחררו. בודדים כמו, מאיר פעיל ואורי אבנרי, דיברו אז על פשרה טריטוראלית ושלום אבל אז זה היה זר לנו.

אכן לאריק שרון יש אליבי מוצק לגבי אבהותו על ההתיישבות בשטחים. הוא ירש את הנושא מקודמיו ורק תרם את חלקו כמפא"יניק נאמן.

יעברו עוד הרבה שנים עד שאנשי תנועת העבודה "יגלו את אמריקה", את חדוות השלום, ואת הפשרה המתבקשת. אז שלא יהיו עכשיו "חכמים על אריק שגילה רק עכשיו".

9. יישוב ארץ ישראל - או לעשות 'צדק היסטורי'. משום מה מנוכסת אהבת ארץ ישראל השלמה וישובה למפלגות הימין. הלכה למעשה יישוב חבלי הארץ בוצע והובל במשך עשרות בשנים על-ידי תנועת העבודה ותנועות ההתיישבות המשתייכות אליה. עשרות ומאות הישובים בבקעת הירדן, ברמת הגולן, בערבה, בסיני, בנגב ובגליל הוקמו עם השנים על-ידי בני נוער שגדלו בהתיישבות העובדת, קיבוצים ומושבים אליהם הצטרפו גרעיני תנועות הנוער החלוציות מהעיר.

למפלגות הימין ולמפלגות הדתיות לא היו תנועות מיישבות של ממש. הם לא עסקו ולא במיוחד התענינו בנושא ישוב הארץ בפועל.
מפא"ניקים כמו לוי אשכול ופנחס ספיר בעזרת ראשי הסוכנות וההסתדרות הציונית הקימו את חצור, קרית שמונה, כרמיאל, שדרות, קרית גת ועוד עשרות עיירות וישובים.

כאשר עלה בגין לשלטון וחתם הסכמי שלום עם מצרים, החל דווקא הימין לפנות יישובים (נחל ים, נחל סיני, מושבי וקיבוצי חבל ימית) שהוקמו על-ידי בני תנועת העבודה.

בגין לא אהב במיוחד את התנועות המיישבות החילוניות שסימלו בעיניו את פועלה של מפא"י ההיסטורית ועשה כל מאמץ לסגור להם את הברזים ולייבשם, בכך אכן הצליח. ובמקביל חיזק את תנועת ההתיישבות הדתית שייעדה עצמה לישוב יהודה ושומרון בלבד וויתרה על ישוב וחיזוק שאר חבלי הארץ.

קצת סדר, קצת פרופורציות. מידע חיוני לחובשי הכיפות, לגאולה כהן, לרב לוינגר, לשאר הרבנים, לאוהדיהם, ל'חלוצים החדשים' ביהודה שומרון ועזה. קצת צדק היסטורי עם האמת, עם תנועת העבודה, עם יישוב הארץ ועם אהבת רגביה.