מנהיגות ללא אחריות

דמיינו איש התנועה הקיבוצית המקים בליכוד "חטיבת התנועה הקיבוצית" ופוקד אנשי קיבוצים, בטענה כי כך תהפוך התנועה לגורם בעל כוח פוליטי במקום החשוב ביותר - קרי, במרכז מפלגת הליכוד. האיש פוקד אלפים רבים ומצליח להפוך לכוח מרכזי. מפלגת הליכוד מעמידה בראשה איש התנועה הקיבוצית, ורשימתה הופכת לסוציאליסטית.

מה שקורה עם חטיבת "מנהיגות יהודית" בליכוד הוא מעשה הונאה מאותו סוג - קבוצה של אלפי מצביעי מפלגות אחרות, התכנסה בכדי להשתלט על הליכוד דרך מנגנון ההתפקדות שלו. הנזק למחנה הלאומי מפועל זה עשוי להתברר כבלתי הפיך.

וזו הפרצה שקראה לגנב: כל אזרח רשאי להתפקד לכל מפלגה. כך, קבוצה מאורגנת יכולה להשתלט על כל מפלגה שהיא; למשל, שלושה מנדטים של מפלגת העבודה שיתפקדו למפד"ל ישתלטו על המפלגה. אין שום חוק המונע מאנשי קיבוצים או מקבוצה אמונית-משיחית ליצור קבוצת כוח בליכוד. הדבר היחיד השומר על המפלגות ועל הדמוקרטיה, הוא הנורמה המוסרית-פוליטית הבסיסית, כלומר, קבלת כללי האזרחות ומחויבות מינימלית למדינה ולדמוקרטיה. רק אלה מחייבים אדם להתפקד רק למפלגה בה הוא בוחר.

אנשי מנהיגות יהודית מפרים את הכלל. עיוות רעיוני מוחלט והיעדר תשתית אידאולוגית רצינית, הביא אנשים הרוצים "לתקן עולם במלכות שדי" לנהוג כאחרוני הגנבים. 'מצביעים מפד"ל (או חרות או איחוד לאומי) ומתפקדים לליכוד', נשמע פעמים רבות מדי לאחרונה, מפיהם של אנשי אמונה בעלי מבטים זחוחים של קדושה.

אך בכל זאת, ישנו מנגנון הגנה טבעי לדמוקרטיה, והוא הבחירות הכלליות. שם מובטח כי אם מפלגת העבודה תשתלט על המפד"ל, והקיבוצים או מנהיגות יהודית על הליכוד, הבוחר לא יצביע עבורם יותר. הליכוד מצוי בסכנת איבוד מאות אלפי מצביעים, שלא הצביעו ליכוד כדי לקבל פייגלין.

אנשי מנהיגות אוהבים לספר כמה הם משתלבים בליכוד, ושהם רק "מחזירים את הליכוד לעצמו". שני אלה שקרים גמורים. רובם המוחלט של אנשי הליכוד, גם הניציים ביותר, תופס את מנהיגות כקבוצה דתית-לאומית שבאה להשתלט על ביתם הפוליטי. ולא בכדי. אנשי מנהיגות מתגאים ומתהדרים בניתוקם מהליכוד, במקורות המימון העצמאיים ובסדר היום הפרטי שלהם בליכוד. אישי ליכוד ניציים ביותר אומרים דברים כגון: "הם בכלל לא ליכודניקים" ו-"למה הם לא מקימים מפלגת 'זו ארצנו'?" (אגב התשובה ידועה להם: למנהיגות יהודית אין מצביעים. משום כך היא צריכה להיבנות משקר ומרמה. מנהיגות כשלעצמה שווה אפס מנדטים, והליכוד איתה שווה הרבה פחות מארבעים).

מבחינת החזרת הליכוד לעצמו, מצעה של מנהיגות ומשנת ז'בוטינסקי אינם בדיוק משתלבים זה בזה. הליכוד הוא תנועה חילונית, לכל היותר בעלת זיקה דתית. מנהיגות היא אחת הקיצוניות שבתנועות הדתיות, למרות פלפולי הסרק של פייגלין על מושג הדת, המזכירים את הפרשנות האוסלואית שניתנה למושג ה'ג'יהאד' (ה"תרבותי"). הליכוד אינו יותר "אמוני" מאשר סוציאליסטי.

תוצאת מעשי מנהיגות - ניכור חמור בין הימין הלאומי למחנה הדתי-לאומי. אנשי מנהיגות נתפסים כמייצגי המחנה כולו, וזה יוצא נפסד מן הקרב האמוני-משיחי שמנהלת מנהיגות בתוככי הליכוד, בלב הימין. המלחמה האמונית תביא למחיר כבד. או שהליכוד יצליח להתנער ממנהיגות על-ידי מצע שמאלי (כבר ניכרת תנועה שמאלה בליכוד) והינתקות רעיונית, פוליטית ונפשית, מן הציבור הדתי-לאומי, או שייאבד את בכורתו הפוליטית. שתי האפשרויות רעות.

מנהיגות יהודית באה כמו בהזמנה לשמאל. לא לחינם הפך פייגלין מעבריין מוקצה לחביב התקשורת. לא לשווא נישא שם "הפייגלינים" בפיהם של רוב הפרשנים ובמהדורות החדשות. "הם הליכוד האמיתי", מכריזים טומי ויאיר לפיד, פרס וביילין, ידיעות, מעריב והארץ. הם ניצחו אפילו את שרון! כך יוצרים לליכוד תדמית קיצונית, ובורחיו מתחילים לנטוש בהמוניהם. והפיונים, המשחקים לידי השמאל הממליך אותם, מתהדרים בכוח לכאורה שצברו. הנה הם כבר חשובים. מראיינים אותם בתוכניות אירוח! או-טו-טו הגאולה!

אי אפשר לברוח מן המציאות. המערכת הפוליטית מבטאת את יחסי הכוחות בתוך החברה. ללא שינוי מאזן יחסי הכוחות לא תשתנה המערכת הפוליטית; עיוות מלאכותי ביחסי הכוחות הפוליטיים ייצור תגובת נגד. דוגמא לכך היא מפלגת ש"ס, שצברה כוח מעבר לכוחה הממשי בחברה, והביאה עלינו את 'שינוי'.

במשך שנים בנה המחנה הדתי-לאומי מערכות חינוך ועשייה. אלו מערכות ההולכות בדרך הארוכה והקצרה, מערכות היודעות לקרב את הציבור לאט ובהתמדה. לעיתים, מתוך מצב הייאוש מן ההווה הלא-מושלם, צומחים אלו המבטיחים דרך קצרה וכוחנית. רבים מדי נוהים אחריהם בשל תחושת כוח זמנית ומטעה, אך לא חולף הזמן ומתברר שהדרך הקצרה היא ללא-מוצא. לא כדאי למחנה הלאומי לגלות זאת שוב, כאשר יהיה זה כבר מאוחר מדי.

________________________

המאמר פורסם במקור ראשון