הפרחח שהוכר כנפגע פעולות איבה

העובדה שמשרד הביטחון הכיר בבן-יוסף לבנת כנפגע פעולת איבה היא עלבון לשאר נפגעי פעולות האיבה ואתנן פוליטי לדודתו האגרסיבית לימור לבנת. לא מקובל להעביר בקורת על אלו שעברו מהעולם. בצדק, כבודו וקדושתו של המת עוצרים אותנו מלומר דברי בלע אך אפילו ביקורת קלה, תמיד נוח יותר להלל ולשבח את המתים, לזכור אותם יפים, טובים, חכמים ומוצלחים. אך לא זה הדין בבן-יוסף לבנת, ולמרבה הצער על בן-יוסף לבנת, במותו ובהקשרי מותו חובה לדון בביקורתיות.

הסיבה הראשונה לכך היא כי מותו של בן-יוסף לבנת בא לו כשקיים פעילות פוליטית, בלתי חוקית בישראל וברשות הפלשתינית, ממניע דתי קיצוני. היה יכול לבנת הצעיר והיו יכולים חבריו לתאם ביקור בקבר יוסף, אך בחרו להגיע שמה אל מרכזה של שכם, באמצע הלילה, ללא תיאום, כהצהרת בעלות העוקפת את הרשויות בישראל ואת הרשות הפלשתינית.

הסיבה השנייה היא כי מותו של בן-יוסף לבנת גם נוצל על-ידי בעלי אינטרסים פוליטיים, אנשי ימין המזנקים על כל הזדמנות להראות כי הפלשתינים נחשפו כמחבלים שונאי יהודים. כמובן, בראשם דודתו הצינית של בן-יוסף, לימור לבנת, שדאגה באקט של אחריות לאומית לבשר לאומה כי "אחייני נרצח על-ידי מחבל במסווה של שוטר פלשתיני" ודאגה להוסיף "על לא עוול בכפו".

הסיבה השלישית היא כי בן-יוסף לבנת הוכר על-ידי משרד הביטחון כנפגע פעולות איבה. החלטה זו בעלת משקל כלכלי (סיוע למשפחתו על-ידי הביטוח הלאומי) ומשקל פוליטי (הטענה כי מעשי השוטרים הפלשתינים הם "פיגוע טרור"). בנוסף הופיע לבנת כנפגע טרור באתר משרד ראש הממשלה עוד לפני הכרה זו של משרד הביטחון.

בן-יוסף לבנת נקט בצעד פוליטי פרחחי ואגרסיבי כאחד. להיפגע במהלך מעשה בלתי חוקי שכזה הוא אפשרות שכבגיר היה צריך לקת על עצמו, איש לא מצפה להיהרג, אך מרבית האנשים גם אינם חודרים אל שטח מאובטח של הרשות הפלשתינית. האקט הפוליטי הזה איננו ייחודי לבן-יוסף לבנת, אלא הוא נחלתם של רבים אחרים ולכן מותו נוצל על-ידי אינטרסנטים פוליטיים מצידה הימני של המפה הפוליטית.

ראוי היה שמשרד הביטחון ומשרד ראש הממשלה לא יחלקו פרס לפרחח חסר אחריות שבמעשה חסר אחריות הביא ליתמות ארבעת ילדיו והתאלמנותה של אשתו. עם כל הכאב והצער על האבדן שסובלת משפחת לבנת, בן-יוסף לבנת עבר על חוקי מדינת ישראל, ובחר, על פני חוקי המדינה, את עמדתו הדתית-פוליטית.

הרי, אם להאמין לרגע אפילו לנתניהו, מדינה פלשתינית יום אחד עתידה לקום. העיר שכם לא תהיה בשליטה ישראלית וגם לא חברון. יהודים החפצים להגיע אל קבר יוסף ומערת המכפלה (אשר לא שרה ולא יוסף קבורים בהם, אגב) יאלצו לתאם את הגעתם עם כוחות הביטחון הפלשתינים. היתקלויות של פרחחים בדמות לבנת וחבריו לא יסייעו כלל לא לישראל ולא לפלשתינים. מאידך, העובדה שאדם הוא קרוב משפחה של שרה בישראל בהחלט מסייעת למשפחתו לקבל תמיכה והערכה לה לא היה זוכה אזרח מהשורה.