הכה במתמחים והצל את המקצוע

בתחומים מסויימים איפשרה מדינת ישראל לקבוצות לחץ חזקות, ובהן לשכת עורכי הדין שהח"מ נמנה עם חבריה, להקים גילדות בנוסח ימי הביניים. לראשי מערכת המשפט, חלק מחברי הכנסת ומשרדי עורכי הדין הגדולים יש זיקה הדוקה ללשכה ולעסקניה וכך קרה, כדברי דיקן הפקולטה למשפטים בחיפה לשעבר, ש"לשכת עוה"ד היא גוף אוטונומי, בעל מונופול, עם היקף סמכויות גדול מזה של גופים מקבילים בעולם ושל גופים המייצגים מקצועות אחרים בארץ.

והנה, כמיטב מסורת הגילדות, מנסה הלשכה, בתמיכת שר המשפטים שמשרד עוה"ד שלו הוא לכאורה צד מעוניין, למנוע או לפחות להקשות על חברים חדשים להצטרף לשורותיה, ובמקביל לנצלם ככל האפשר. הרצון האמיתי למנוע תחרות ולנצל כוח עבודה זול מוסווה במעטה של נימוקים אידיאולוגיים. חילוקי הדעות וניגודי העניינים הקיימים בין המשרדים הגדולים לבין הקטנים, נעלמים כשמדובר בשימור אינטרסים כלכליים. זו תסמונת האוטובוס, כאשר מי שעלה עליו מנסה למנוע זאת מנוסעים נוספים.

המכללות פתחו את המקצוע, שהיה שמור בעבר לאוכלוסיות מבוססות ו"מקורבות" יותר, גם לפריפריה ולשכבות אמידות פחות. המאבק כנגד הקמת מכללות ללימודי משפטים נכשל, ומכאן הקריאות עתה להגבלת מספר תלמידי המשפטים. נאמנים עלי דברי שופט ביהמ"ש העליון לשעבר (ומורי לשעבר) פרופ' יצחק זמיר, לפיהם "אין זכות לאדם שהספיק להיכנס למקצוע למנוע כניסת אדם אחר. החברה מפיקה תועלת מההיצע הגדל של עורכי הדין, שיעלו את הרמה בשירות הציבורי ובמשק הפרטי, גם אם לא יעסקו ישירות במקצוע. הערמת קשיים על מימוש עצמי בבחירת מקצוע מנוגדת לחוקי היסוד".

ההצעות לחסימת הכניסה למקצוע ולהארכת תקופת ההתמחות אינן נובעות מרצון להעלות את הרמה. שרי משפטים שאינם צד כלכלי מעוניין, כד"ר יוסי ביילין או פרופ' אמנון רובינשטיין, טוענים שאין להאריך את תקופת ההתמחות משום שאין הוכחה שהארכתה תשפר את המקצוע, ובמקביל היא תפגע בהשתכרות מתמחים מהשכבות החלשות שהצליחו ללמוד במאמצים מרובים, ובמתמחים ששירתו בצה"ל וממילא החלו לימודיהם באיחור.

חברי הלשכה מעוניינים בתקופה ארוכה יותר להעסקת כוח עבודה איכותי במחיר זול. במקרים לא מעטים משכורות המתמחים נמוכות משכר מינימום ולא משולמות שעות נוספות תוך הפרה בוטה של החוק. עורכי דין מסוימים מגוונים דרכים לניצול המתמחים, ובהן הגדרת מתמחה כמשרת אמון, אי דיווח על שעות נוספות, העסקה מעל 58 שעות בשבוע ללא היתר שר התמ"ת, בצד הפעלת מרות ואיומים. לא פלא שלאחרונה, בעקבות פשיטת פקחי משרד התמ"ת, יחקרו ראשי משרדים באזהרה, ותמשך הגשת תביעות מתמחים לשעבר כנגד המשרדים שבהם התמחו ונוצלו. הניצול הפך לדרך חיים גם בגופי אכיפת החוק.

מתמחים בבית משפט מחוזי נאלצו לתבוע את הנהלת בתי המשפט לתשלום שכרם, ורק בצו בית הדין לעבודה שולם המגיע להם. נקבע כי הנהלת בתי המשפט העלימה עיין מהפרת חוק מתמשכת. גם הפרקליטות, שתפקידה להביא לדין מפירי חוק, ניצלה מתמחים במשך שנים, עד שבית הדין לעבודה בירושלים פסק לאחרונה כי יש להפסיק את הפרת החוק והניצול ולשלם להם תמורה מלאה . לא שמענו כי בעקבות פסק הדין ננקטו צעדים כנגד האחראים בהנהלת בתי המשפט ובפרקליטות.

הטענה כי רמת חלק מהמכללות נמוכה היא עניין למועצה להשכלה גבוהה ולא לניצול מעמד מונופוליסטי, והפתרון לה אינו ביצירת מגבלות אלא באכיפת איכות. נראה כי גם הכשלת מספר גבוה של בוגרי משפטים בבחינות הלשכה נובעת מהמניעים האמורים. לאמירות כי ריבוי עורכי הדין מביא לבעיות אתיות בקרב צעירי המקצוע אין על מה להסתמך.

עיון ברשימת עו"ד המורשעים בדין משמעתי ואף בפלילי, מעלה כי אחוז עוה"ד הוותיקים שהורשעו במעילה בכספי לקוחות, הפרת חובת נאמנות, הטעיית בית המשפט ועוד כיוצא באלה עולה בהרבה על מספרם של צעירי המקצוע. אי העמדה לדין, לאחרונה, של חבר כנסת שהודה בעבירות חמורות בעיסוקו כעורך דין ותיק, מעוררת תהיות לגבי שיקול הדעת של היוע"מ לממשלה ולאו-דווקא לגבי רמתם של צעירי הלשכה.