הגר בספרות המדרש - חלק א'

בספר בראשית "הָגָר" הוא שמה של שפחת שרה, אשת אברהם. לשמה אין משמעות במקור המקראי, אבל המדרש טווה חוטים רבים ביריעת הבד ששזר לשמה של הגר. בבראשית רבא מ"ה ג' מבהירים לנו, שהשם מצביע על היותה מתגוררת זרה. היא חיה במעמד של מתגוררת זרה, וחיי האישות שלה עם אברהם הם במעמד של אשה זרה. ההדגשה היא על היותה נחותה. מכאן גם התפיסה הפוגענית בדבר נחיתות צאצאיה עד היום.

השם הגר בשפה הארמית על-פי בראשית רבא מ"ה א' גזור מהמילה "הגריך" שהוראתו "קניתי אותך - קניתיך", "רכשתי אותך - רכשתיך". כלומר, מדובר באישה שהיא במעמד של קניין ורכוש ואין לה כל מעמד של אישה או מעמד של אם בהמשך הדרך. כדרכו של קניין ניתן להשליכו, כשנמצאים בו פגמים והוא אינו עומד במבחן הצפיות של מי שרכש אותו לצרכיו.

ספרות חז"ל חשה מצוקה. היה לה קשה לקבל, שבבית אברהם אבינו נמצאת אישה במעמד רכושני קנייני נחות, שחיה גם חיי אישות עם אברהם. למרבה הצער, המצוקה נפתרה במדרש היוצר אידיאליזציה של המעמד בו נתונה הגר. על-פי מדרש רבא מ"ה ג' מסופק לנו הסבר מאולץ ומגומגם. שרה מסבירה להגר על הזכות הגדולה שנפלה בחלקה להיסחף למיטתו של הצדיק אברהם. אשריה, שהיא מתחברת לגוף קדוש. למדרש הזה נוסף מדרש נוסף לפיו אביה מכר אותה לאברהם, כי עדיף היה בעיניו, שהיא תהיה שפחה בביתו של צדיק מורם מעם כמו אברהם, מאשר תהיה גבירה בבית של בן עמה המצרי. מעמד השפחה הוא אות כבוד לה על פני חיי חרות.

האידיאליזציה הזו של המדרש מדדה על קבים מאוד רעועים, כשניכר הניסיון לשלוף תשובות לשאלות ולתהיות מוסריות ערכיות. האידיאליזציה הזו של מעמד הגר כשפחת שרה מעלה על שרטון את מוסר ערכי החברה והמשפחה. לי אישית קשה לקבל את המדרש המבליט את הזכות הגדולה שנפלה בחלקה של הגר - להיות שפחה.

לא כל המדרשים מתייחסים בשלילה להגר. בבראשית רבא נ"ג, י"ד הָגָר היא גיורת , יקירתה של השכינה, וזאת מתוך הבט מוסרי מובהק - "וְאָהַבְתָּ אֶת הַגֵּר". אך קשה להשתחרר מעוצמת הפער בין הדגם האלוהי המוסרי בציווי - "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" ובין המציאות הכאובה והמייסרת העולה מהמדרש עצמו במיכלתא דרבי ישמעאל, המגדיר את תחושת ההשפלה של הַגֵּר בחברה הישראלית.

מצער אותי לקרוא מדרש המקבע בתודעה הדתית שלנו, שזה טבעי כי יהיו מצבים, בהם אנשים ייקבעו את ייעודם בחיים לחיי עבדות . במקרה שלנו מדובר בבת עם אחר. מספרות המדרש הייתי מצפה , שהיא תנתב את מערכותיה לעבר פריצת דרך, הקוראת תגר על כל אפשרות ומצב בהם אדם מייעד את חייו לתכלית כה עגומה כמו עבדות. באותו מדרש גם מבהירים לנו ש"הגר שפחת -מלוג היתה, והיה חייב אדונה מזונותיה, ולא היה חייב למוכרה". ההסבר, לפיו הגר הייתה משועבדת רק לשרה חייב את אברהם להיות תלוי בהחלטותיה - גם אם אינן לרוחו, כי זה רוח החוק - הוא הסבר דחוק ומאוד לא משכנע.

קשה לי לקבל מדרש המסביר , שחיי האישות של אברהם עם הגר בוצעו מתוקף היותה רכושה של רעייתו, שרה . חלקו של אברהם בכל המערכה מסתכם רק בנדיבותו בנתינת לחם לאכול ומים לשתות בעת הגירוש. ההסבר לפיו הָגָר היא רכוש ללא מעמד אישי - הוא הסבר הפוגע בערכי המוסר. לצערי, גם הטקסט המקראי מספק גיבוי למדרש, כאשר מלאך אלוהים אומר להגר הבורחת מפני גבירתה צרתה - "שׁוּבִי אֶל שָׁרָה גְּבִירְתֵךְ וְהִתְעַנִּי". ההגדרה של הגר כשפחה נחותה מחלחלת גם להגר, כשהיא מגדירה עצמה גם כן כשפחה נחותה.

התפתחות זו בסיפור המקראי ובמדרש אינם מתיישבים עם ערכים , כפי שהם מתנגנים אצלי יום יום בהאזנה לשירת המקהלה בסימפוניה התשיעית של בטהובן - "רוֹנוּ גִּיל זֶה נֵר אֱלוֹהַ - בְּנֵי אָדָם אַחִים-אַחִים הֵמָה . רוֹנוּ גִּיל זֶה נֵר אֱלוֹהַ - בְּני אָדָם שָׁוִים-שָׁוִים הֵמָה".