אי-הבנות במדיניות

ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו מבין מדוע יונתן פולארד לא משתחרר.

נשיא המדינה שמעון פרס לא מבין מדוע יורים טילים לעבר מדינת ישראל לאחר ההינתקות מעזה.

רבים מהמנגיגים הפוליטיים בקרבנו - אינם מבינים מדוע החמאס לא משחרר את גלעד שליט.

ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, לא הבין בשעתו, מדוע ראש כנופיות הטרור ערפאת דחה את הצעתו הנדיבה ביותר [ויתור על השטחים הכבושים וחזרה לגבולות 1967] - כתנאי להכרה במדינת ישראל.

כל אלו אם אירועים מדיניים, חלק מתהליכים, שכל מדינאי צעיר וכל סטודנט למדיניות ויחסי חוץ - לומד להבין ולנתח, כדי לדעת כיצד לפעול.

השגיאה הכי נפוצה באי ההבנות מדיניות, שלעתים הן עצובות ולעתים הן קריטיות וגורמות לנזק מדיני - היא ניסיון להבנת הצד הנגדי על-פי דפוסי החשיבה של הצד של המתבונן והמנסה להבין. אין להסיק דבר בדרך זו. ההבנה של הצד הנגדי יכולה להתקיים רק תוך אימוץ דפוסו החשיבה שלו, והרקע לכך.

מי שלא מבין - אינו יכול לטפל בנושא הבלתי מובן מלכתחילה, וצריך לטובת עצמו ולעתים גם - ובעיקר - לטובת שולחיו, לחפש לו עיסוק אחר.

עורך דין שאינו לוקח בחשבון בצורה נכונה תהליכים משפטיים, בסופו של יום ייכשל והדבר יהיה על חשבונו ובעיקר גם על חשבון שולחו.

מהנדס קונסטרוקציות חייב להבין כהלכה את מערכות הבניין ואת התוכנות לחישוביו - עמידות מול כוחות אופקיים, נשיאת עומסים חדשים ועוד, גם כאשר הבניין קיים, ישן, ואין בנמצא כלל חישובים סטטיים, וככל שאינו מבין - עליו להתרחק מהבעיה הן כמתכנן והן כיועץ [במקומותינו למרבה הצער והאירוניה - כמתכנן המהנדס אכן מתרחק, אך כיועץ בנושא שאינו מבין - הוא נצמד].

כך צריך לעשות גם מדינאי.

אלא שמדינאי הוא "מקצוע" פרוץ ובדרך כלל הוא נבחר ציבור - ורוב הציבור סכלים, שמינוייהם אינם בהכרח מוצלחים, להבדיל מהסמכת מהנדסים, עורכי דין, שמאים, רופאים ועוד, אשר תלויים בעיסוקיהם בקבלת רישיונות הכרוכים במבחנים הכוללים סטאג' ומטלות נוספות בטרם ההסמכה.

האמירה כי הציבור ישפוט [בבחירות הבאות] היא חסרת כיסוי ומועטת סיכוי; הציבור ישכח, יטעה, לא יבין במה מדובר, יסונוור וישקול שיקולים זרים. התקווה היא בהגינותו האישית, ביכולתו ובכישרונו של אותו מדינאי שדרך בחירתו לקויה, ועדיין קיימת האפשרות כי לא בהכרח התוצאה פגומה.

לאמור: ציבור של סכלים יכול לבחור נבחר ראוי כמו גם מי שאינו ראוי כדי להנהיגו, ובמקרה הראשון - כל ציבור יוכל להיווכח ביתרון של הנבחר הראוי.

הקביעה של רמת החשיבה של הציבור - לא באה כדי להעדיף שיטה אחרת זולת דמוקרטיה לבחירת נציגים בכנסת. נראה כי אין דרך אחרת, ואין משטר עדיף על דמוקרטיה.