מערכות המדינה נמצאות על סף קריסה טוטאלית. השנאה נשפכת על רחובות העיר כנהר שמימיו מבעבעים, סוערים ומוכנים לכלות כל חלקה טובה. צונאמי של שנאה יוקדת. מושכי עטים מורחים את דיו השנאה, כל מיקרופון הופך לכלי הסתה, כול עילג המשמיע דברי שטנה, כל בריון הוא מלך. "מלחמת אזרחים בפתח", "מלחמת תרבות", זועקות כותרות מתובלות בסיסמאות מבית היצר של הגרועות שבאידיאולוגיות האלימות בעולם. איש משסה את צאן מרעיתו במחנה שמנגד, רצח בעיניים דומה לאמסטף או פיטבול הממתינים לתקוף את טרפם. "עם הסגולה" במדינתו מתגלה במלוא כיעורו, מדקלם פסוקי מקורות, מנשק מזוזות או מתפלל לפסלים ובה בעת מפר ברגל גסה כל דיבר מעשרת הדיברות. על זה נאמר "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי.
שלטון החוק הולך ונעלם וכל זב חוטם עושה לעצמו דין. קבוצות פוליטיות, מכאן ומכאן, מגוייסות כגיסות צבא למתקפה על שלטון החוק. כל תחמושת לגיטימית, כול "טיל" בלתי קונבנציונאלי מקבל "כשרות". עובדי ציבור מההלכים בתחושה ש"יום הדין" מתקרב וחייהם בסכנה. מידת הרחמים נעלמה והשנאה היוקדת שולטת בכיפה.
ויכוחים מרים על "תורת המלך" המתייחסת לגויים מציפה את המדינה ומעוררת גלי שנאה שקשה להכיל. ומה עם היהודים, ומה עם "תורת המלך" כלפי היהודים? הרי השנאה של יהודים אלה כלפי אלה עולה עשרת מונים על השנאה כלפי הגויים. הביטויים נוראיים. ח"כ מרשה לעצמו להלך אימים על הציבור, מול פני האומה, ונשבע שביום שבו חוקי התורה ישלטו כאן, בואו יבואו חשבון קשה עם "עוכרי ישראל" היהודים: "כי אנחנו חזקים, אנחנו מתרבים. יום יבוא ואנחנו ננהל את המדינה, נחוקק את החוקים, נחקור ונראה מי העמיד לדין רבנים, ונבוא איתם חשבון, בעזרת השם". זו לא הסתה אלא דברי תורה טהורים!
התורה היא נחלתו של אותו ח"כ ודומיו. לאף יהודי אחר אין "בעלות" על התורה. רק מה שאלה אומרים תקף. המבינים אחרת את "ספר הספרים" הם משוקצים, משומדים, לכן דינם ברור: סקילה, עין תחת עין. אוי כמה הם אוהבים את היהדות ומאידך שונאים שנאה עזה יהודים!
איפה כל הציוויים של "ואהבת לרעך כמוך", "כל ישראל ערבים זה לזה"? הוויכוח "מיהו יהודי" בכלל לא לובנה עד תומה אך ישנם המחזיקים באמת הצרופה. מי שאיננו מקבלה, אויב הוא, ואף גרוע יותר , "מתייוון", "בן בליעל" או "סיקריים" מטורפים.
הנפגעים טוענים שאין דמוקרטיה בישראל. נניח שזה נכון, אז מה יהיה כאשר תהיה כאן מדינת הלכה? ההלכה של מי תחייב את כולנו, ההלכה של הליטאים, של הרב
עובדיה יוסף, של הציונות הדתית, של הרפורמים או הקונסרבטיבים? של מי? סביר להניח שהלכתם של אלה אשר ישלטו. כול ההלכות האחרות תתבטלנה.
ואולי דווקא ההלכות המקובלות על שר המשפטים? אין זה סביר. התשובה נמצאת בידיעה הבאה: "שר המשפטים
יעקב נאמן, שהגיע להתפלל במקום, נדרש על-ידי מתפללים לעזוב ובמקום התעוררה מהומה. המתפללים זועמים על חקירתו של הרב דב ליאור ועל הכוונה לחקור את הרב יעקב יוסף בעקבות תמיכתם בספר תורת המלך. כוחות משטרה רבים הגיעו למקום". שר המשפטים לא הוציא הגה מפיו ולזכותו יאמר שהוא שומר על "זכות השתיקה" מאז מינויו לשר המשפטים. ראוי היה ששר משפטים בישראל ייתן דין וחשבון לציבור על המתרחש תחת תקרת הזכוכית של משרדו. נכון שהוא לא נבחר על-ידי הציבור ורק קשריו המצוינים עם ראש הממשלה הביאוהו למשרד המשפטים, אך בכל זאת הפקיד מחייב. השר מצפצף על כולם ושתיקתו לגבי משבר שלטון החוק תמוהה מאוד, במקרה הטוב, ומבזה, במקרה הגרוע.
המחנות ערוכים זה מול זה לקראת הקרב. למדנו מן ההיסטוריה שמלחמות היהודים אינן דבר נדיר ודם רב נשפך במשך בשנים. כלום לא למדנו מן ההיסטוריה, לכן שפיכות דמים עוד תבוא. לא הערבים הם האויבים הגדולים ביותר של היהודים אלא היהודים עצמם.
