ג'קי בן-זקן מוכר לציבור הרחב בעיקר כבעלי קבוצת הכדורגל מ.ס אשדוד, ולא בכדי. מי שרוצה מסלול מהיר לתודעה הציבורית בישראל, כל שעליו לעשות הוא לקנות קבוצת כדורגל. בדרך כלל הוא ישלם מחיר כלכלי ואישי כבד, אך בינתיים - כפי שאמר אותו גבאי שהמשיך להחזיק בתפקידו למרות הגידופים שספג - "הכבוד, הכבוד".
הבעיה היא, שיותר מדי בעלי קבוצות כדורגל בליגת העל עולים לכותרות בהקשרים בעייתיים בשנים האחרונות. ראו רק את הרשימה הנוכחית: מוני הראל, מבעלי הפועל ת"א, מצוי על סף פשיטת רגל ומסרב לשלם מזונות לרעייתו ובנותיו. שותפו-יריבו, אלי טביב, חשוד במעורבות בחוזה כפול. הדבר היחיד ששני אלו מסוגלים לעשות יחד הוא לרסק את הקבוצה. הפועל פ"ת נכנסת לפירוק בעיצומה של חקירת פרשת ההימורים.
ארקדי גאידמק, עד השבוע שעבר בעלי בית"ר ירושלים, חשוד בפלילים בישראל ובצרפת. כעת מצטרף בן-זקן לרשימה.
אם זה מנחם מישהו, אז גם בעולם יש תופעות כאלו.
סילביו ברלוסקוני, בעליה של מילאן, הוא לא בדיוק האדם הישר ביותר - גם בקני המידה הייחודיים של איטליה. בצרפת כמעט התרסקה קבוצת מארסיי בעקבות מעלליו של מי שהיה בעליה, ברנרד טאפי. ליברפול, אחד המועדונים המפוארים ביותר באנגליה ובעולם, לא היה רחוק מקריסה תחת בעלותם של ג'ורג' ג'ילט ותום היקס. אבל על זה כבר נאמר: "צרת רבים - נחמת שוטים".
מה יש בכדורגל, שהוא מושך אליו טיפוסים כאלו? זו שאלה שיש להפנות לפסיכולוגים וסוציולוגים, אך דומה שיש לה יותר מאשר תשובה אחת. קודם כל, כפי שאמרנו, זהו מסלול מהיר להכרה ציבורית. שנית, יש מי שאינם מבינים שמדובר בעסק לכל דבר וחושבים שיוכלו לעשות סיבוב מהיר על הספורט הפופולרי ביותר בעולם. שלישית, מדובר בעסק המגלגל סכומים ניכרים במזומן - מקור לגמרי לא רע להלבנות כספים ושאר מרעין בישין.
אם נחזור למה שמכונה אצלנו כדורגל (דומה שכבר ציטטתי את דבריו של הפרשן שגיא כהן: יש כדורגל ויש כדורגל ישראלי, ואלו שני ענפים שונים), הרי שהתרבות המקרים עליה עמדנו חייבת להדאיג ביותר את "ראש ממשלת הכדורגל", אבי לוזון. יו"ר ההתאחדות זחוח-הדעת, הטוען שהליגה שלנו היא השישית בטיבה באירופה, נושא באחריות למה שמתחולל בענף - גם אם הוא מעדיף לשבת ביציע הכבוד של גמר ליגת האלופות מאשר להתבוסס בביצה המקומית.
ענף הכדורגל הישראלי זקוק לניעור רציני ביותר ולרפורמה מן היסוד. אם מישהו לא הבין זאת לאור מצבו הכלכלי העגום ומצבו המקצועי העגום עוד יותר - לא יכול להיות ספק כעת, כאשר ברור שגורמים מפוקפקים פועלים בו, חלקם בגלוי וחלקם בהיחבא. יש להציב תנאים מחמירים בפני מי שמבקשים לרכוש קבוצות, כולל הוכחת איתנות פיננסית ויושר אישי ועסקי ללא רבב. אולי גם כדאי לשקול את המודל הגרמני, בו תמיד יהיו לפחות 51% ממניות כל קבוצה בידי אוהדיה. בכל מקרה, המצב הנוכחי אינו יכול להימשך.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
