מי לא עובר את החוויה הזאת?, גיוס הבן (הילד) או הבת לצבא?. כולם מתרגשים ומכינים את עצמם לקראת המאורע המכונן. הבן מסיים את ההכנה המפרכת בקורס ההכנה לקרבי, כל הבית מתעניין באיזה יחידה כדאי לשרת, מה זה מנילה, קב"ה ודפ"ר, בקיצור כול המשפחה מתגייסת.
לצד המשפחה הלוחמת, קמה לה בשקט בשקט תעשיה שלמה של רשתות, חנויות לציוד צבאי, אשר כל מתגייס ואו המשפחה פוקדים אותם מתוך כוונה לרפד את דרכו של המתגייס, שחלילה לא יחסר לו דבר. מנהג זה נוח לכולם. למדינה, לצה"ל למתגייס ולמשפחה, אלא שנוהג זה הוא מיותר לחלוטין ובדרך כלל לא תורם למתגייס מעבר לעומס ציוד ולבלבול בימיו הראשונים בצבא ולהוריו בדרך כלל לחיסרון כיס.
הצבא מספק את כל הדברים אשר נחוצים למתגייס ולכן לא ברורה בדיוק מדוע קמה תעשיה ענפה אשר מכינה מראש רשימות למתגייס, כחלק מההרגל של ימי בית הספר העליזים, אשר בהם חובה היה לקנות ספרי לימוד כאלו או אחרים. אומנם יש שם כל מיני צופרים אשר עושים את החיים קלים, אולם הטוב ביותר זה לרכוש אותם, רק אחרי תקופה של מספר חודשים בצבא ולא לפני כן, שהרי רק אז באמת יודעים מה באמת נחוץ!.
כאחד שעבר יותר מפעם אחת את מסלול המכשולים הזה, אני ממליץ לכל הורי המתגייסים לא לפקוד חנויות אלו ולא להיכנע להפצרות הרשתות והחנויות ולקבל את רשימות הציוד בעירבון מוגבל. מוטב להמתין תקופה ורק אז המתגייס יראה באמת איזה ציוד נוסף אכן דרוש לו.
דבר זה גם ימנע הרבה עוגמת נפש לכל המציידים את המתגייס בכל מיני פרטי ציוד יקר כמו אולרים, מצפנים ומכונות גילוח יקרות, אשר משום מה יש להם נטייה להעלם בבלבול של הימים הראשונים בצבא. מעבר לזה העמסת ציוד עודף וכפול על המתגייס בימיו הראשונים בצבא, רק מכביד עליו מאוד ומקשה עליו לארגן שני סטים של ערכות כלי רחצה, שני סטים של מברשות נעלים, סטים כפולים של גרביים וכדומה כמאמר חז"ל כל המוסיף גורע!.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
