חיסיון מקורות עיתונאיים – תשובה לחיים שיבי

העיתונאי חיים שיבי מעלה ברשימתו סוגייה חשובה הנוגעת לחסיון מקורות עיתונאיים, וזאת בהקשר לחשיפת זהותו של אריה שקד, שהופיע כזכור בערוץ 2, כשהוא חובש פאה וקולו מעוות, ותקף את המתרחש בתוך רשות השידור.

תוך שהוא מצטט את כללי האתיקה האוסרים על חשיפת מקור עיתונאי, טוען חיים שיבי, שהעיתונאי יואב יצחק נהג שלא כהלכה משחשף את זהותו של אריה שקד. האומנם שלא כהלכה?

ראשית, על הצד הפורמלי: אכן, תקנון האתיקה של העיתונות קובע שעיתונאי לא יחשוף זהותו של מקור חסוי אלא בהסכמתו של המקור, והדברים ברורים. אלא שיואב יצחק חשף כאן את הזהות – לא של המקור שלו אלא של עיתונאי אחר. ובכן, האם תקנון האתיקה התכוון לאסור על עיתונאי לחשוף זהות של מקורות עיתונאיים באשר הם – גם אם הם אינם מקורותיו? ברור שלא. עיתונאי חייב סודיות למקורותיו הוא, ואין להבין מתקנון האתיקה איסור גורף על עיתונאי לחשוף מקורות באשר הם – גם אם הם אינם מקורותיו.

אכן, עיתונאי החושף מקור של עיתונאי אחר עלול לפגוע בכך ביחסים הקולגיאליים עם אותו עיתונאי אחר, אבל אין זה רלוונטי לסוגיית חסיון מקורות והדברים ברורים.

ועכשיו לצד הערכי של הסוגייה: ניתן היה לקבל את טענותיו של חיים שיבי אילו יואב יצחק היה חושף את זהותו של המקור סתם כך כדי לחשוף, או כדי להוכיח את כישוריו הבלשיים – ללא כל מטרה אחרת. אבל הרי זה לא המקרה. אריה שקד לא היה "סתם" מקור המספר את הידוע לו מחמת תיקון עולם. הוא אפילו לא היה מקור המדווח על המתרחש בתוככי הרשות במטרה לנקום ברשות או במישהו בתוכה.

אריה שקד היה אחד מבין אחד-עשר מועמדים שהגישו – במסגרת מכרז כדין – את מועמדותם לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. אריה שקד שרד את השלב הראשון ונותר כמועמד יחד עם עוד שמונה מועמדים. הוא אף שרד את השלב השני, שבו נותרו שני מועמדים בלבד: הוא ויוני בן-מנחם.

או אז, בשלב הגמר המכריע בינו לבין יוני בן-מנחם, חבש אריה שקד פאה לראשו, עיוות את קולו ונזכר לספר לכל העולם כולו על המתרחש בתוככי רשות השידור, וזאת במסגרת כתבת תחקיר של הערוץ השני, שבמהלכה גם הוכפש קשות מתחרהו יוני בן-מנחם.

פן יבולע לו?

כאן עלינו לשאול עצמנו שאלה אחת מכרעת: כאשר אריה שקד הסווה כך עצמו – האם הוא עשה כן כדי להסתיר את זהותו כמקור, או שמא הוא עשה כן כדי להסתיר את זהותו כמועמד? ועל כל פנים ניתן לשאול מה הייתה הסיבה הדומיננטית לכך שאריה שקד הסתיר את זהותו? התשובה ברורה כשמש: אריה שקד הסווה עצמו רק, ולפחות בעיקר, כדי להסתיר מהציבור את זהותו כמי שמתמודד מול יוני בן-מנחם על התפקיד הנכסף.

הדעת נותנת, שכאשר מקור מסווה עצמו, הוא עושה כן מחשש שיבולע לו בצורה כזו או אחרת. האם אריה שקד חבש פאה ועיוות את קולו מחשש שיבולע לו? ממש לא! הוא עשה כן כדי להסתיר את זהותו כמועמד לתפקיד המנכ"ל – אחד משני המועמדים שהגיעו לשלב הסופי.

ואם כך, אין לנו אלא להסיק שאריה שקד למעשה התחפש למקור עיתונאי במטרה לנצל את התחפושת הזו כדי להסתיר את העובדה המכרעת שלפיה – האיש מתחת לפאה עם הקול המעוות הוא זה המתחרה על תפקיד המנכ"ל. הנה כי כן, אריה שקד התחפש למקור ונהג כפי שנהג במטרה לבצע סיכול ממוקד במתחרהו על תפקיד המנכ"ל, וזאת כדי לגרום לכך שהתפקיד ייפול לידיו כפרי בשל.

מה עשה יואב יצחק

וכשזו תמונת המצב, איזה עניין ציבורי יש בכך שמישהו ישתף פעולה עם התרגיל המכוער הזה של אריה שקד? הרי בדיוק להפך: העניין הציבורי מחייב לקרוע את המסכה השקרית מעל פניו של אריה שקד כדי לחשוף את מעשיו – מעשים שאינם רק מכוערים, אלא גובלים, לדעתי, בהונאת הציבור – על כל החומרה הכרוכה בעובדה שהמדובר במועמדות במסגרת מכרז.

משכך, עיתונאי המכבד עצמו היה לא רק רשאי לחשוף את זהותו של אריה שקד, אלא הייתה זו חובתו כעיתונאי לעשות כן. ואת זאת עשה יואב יצחק.