מינוי תמוה בראשות חיל-הים

השבוע נפל דבר במערכת-הביטחון בכלל, ובצה"ל בפרט. שר הביטחון אהוד ברק, בהתייעצות משותפת עם הרמטכ"ל בני גנץ, אישר סבב מינויי אלופים בצה"ל. בסבב הזה נכלל גם אחד הקצינים הבכירים שסומן כמי שאחראי לפיאסקו של חיל-הים במהלך מלחמת לבנון השנייה, פגיעת טיל חוף-ים בסטי"ל 'אח"י חנית'. כולם מברכים על ההחלטה המעט תמוהה, ורק אני שואל את עצמי איך אנחנו מעלימים-עין מהדבר הזה, ונותנים לקצין הזה להמשיך ולהוביל קדימה? שכן, את הטעות הבלתי-נסלחת (שבעקבותיה נהרגו גם מספר חיילים מחיל-הים) הוא כבר עשה. האם זה נכון לתת לו להתקדם הלאה בחיים?

תא"ל רם רוטברג, מי שהיה מפקד בסיס חיל-הים בחיפה עד לאחרונה, קודם בסבב המינויים האחרון במטכ"ל לתפקיד מפקד חיל-הים. בתפקיד זה הוא עתיד להחליף את מי שנושא בתואר כיום, האלוף אליעזר מרום (צ'ייני). במהלך מלחמת לבנון השנייה ביצע רוטברג את תפקיד ראש מד"ן (מספן מודיעין). הוא, למעשה, סומן כאחד האחראים לכך שהידיעה על אודות יכולותיו של ארגון החיזבאללה לפתוח באש קרקע-ים אפקטיבית כנגד כלי-השיט שלנו לא הועברה למפקדים בשטח. בעקבות כך, מערכת ההגנה המפותחת של ספינות הטילים קורקעה (לטובת תפקוד תקין של מטוסי חיל-האוויר שפעלו בתאי השטח הקטנים הללו גם, כמובן), ולא ניתנה אף אמירה על כך שמדובר בהחלטה שגויה. את המחיר על כך שילמה מדינת-ישראל ביום פגיעת טיל חוף-ים של חיזבאללה בסטי"ל 'אח"י חנית', פגיעה שבעקבותיה נהרגו מספר חיילים שנכחו על סיפון הסטי"ל במקום הפגיעה. האכזבה הקשה שהורגשה בקרב מרבית אזרחי המדינה אז לא נבעה בהכרח מן הפגיעה בסטי"ל, כי אם מתוך כך שלסטי"ל היו היכולות למנוע פגיעה שכזו, ובכל-זאת הדבר התאפשר בצורה זו או אחרת. דובר אז על כשלון מודיעיני מן השורה הראשונה. מקורות יודעי דבר יודעים גם להוסיף שהמודיעין היה. הוא פשוט לא עבר לדרג הפיקודי בשטח, שקיבל החלטות חסרות-אחריות בעקבות מחסור בידע.

בקרב מקורביו של רוטברג מדובר ביציאה מגוב האריות. רוטברג אומנם ננזף על-ידי הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ, אך יצא יחסית "בזול". והרי לפניכם ההוכחה - הוא קודם לתפקיד בכיר, כמפקד חיל-הים החדש. עם אמירות כאלו אני מוכרח לומר שקצת קשה לי להמשיך להתנהל. האם אלו הסטנדרטים שאנו מציבים לצבא שלנו? האם אנחנו באמת מתפשרים, ונותנים לבינוניות לנצח? הרי רוטברג הוכיח את כשלונו בתפקידו. לא רק שהוא קיבל נזיפה מהרמטכ"ל, הוא כשל בפועל כשלא דאג להעביר את פיסות המודיעין הכה-הכרחיות לדרג הפיקוד הבכיר בשטח, מפקדי הספינות. הרי ברור שאילו היו יודעים כי לארגון החיזבאללה יכולות ירי רקטות וטילים לעבר ספינותינו, מסופקני אם המפקדים בשטח היו מאשרים את הדממתן המכוונת של מערכות ההגנה של הספינות. חוסר תפקודו התקין במהלך המלחמה הוא שאחראי – בין היתר – למותם של חיילים. הרי היה מדובר בפגיעת שווא. זה לא שלא ידענו איזה אמל"ח יש לארגון החיזבאללה, זה לא שלא ידענו לאלו טווחים הוא מסוגל להגיע וזה גם לא שלא היו לנו היכולות על-מנת להתמודד עם אמל"ח כזה. ועדיין, יצאנו מן המלחמה הזו – גם בהיבט חיל-הים – כשזנבנו בין רגלינו, נבוכים ונבובים ועם ארבעה חיילי הסטי"ל הרוגים. אם זו לא פאשלה, אז מה כן?

מה שעוד יותר מטריד בסיפור הנ"ל הוא שרוטברג קיבל רק נזיפה מן הרמטכ"ל. חברים, על דבר כזה מורידים דרגות, מסלקים קצינים מן הצבא. אך לא כך הדבר בסיפור שלנו. רוטברג זכה להערכות רבות בהמשך, קיבל לידיו את הפיקוד על בסיס חיל-הים בחיפה, או בשפה פשוטה: הצליח להתקדם, כאילו לא סטי"ל ולא חנית. ממש כאילו האירוע לא קרה מעולם. אז איך אנחנו מאפשרים מינוי שכזה בצבא שממנו אנו מצפים להישגיות גבוהה ולהצלחות משמעותיות? איך אדם שפישל באופן נהיר וברור מצליח להמשיך להתקדם בגוף השואף למצוינות ולא לבינוניות?

אסייג את דבריי קמעה. בטוחני כי בסיפור הסטי"ל 'אח"י חנית' התכנסו אינספור ועדות ותחקירים. בטוחני גם כי לתא"ל רוטברג היו הסברים מאוד משכנעים למה שקרה שם. ויכול מאוד להיות שישנם דברים שאיננו יודעים. אך מדבריהם של רבים שמכירים את הטכנולוגיות המותקנות על הסטי"לים, עולה כי פרט לכשלון חמור לא היה כאן דבר. האירוע הזה צריך היה להימנע ויכול היה להימנע. הן בהיבט התרחשותו, והן בהיבט של הרג החיילים. אין דבר שיצדיק את הפגיעה שהתרחשה אז.

לנו – כציבור – אין הרבה מקום להביע את דעותינו בכל הנוגע לבולוטינים בצה"ל. מי שמקבל את ההחלטות הם שר הביטחון והרמטכ"ל. אגדיל ואומר כי בהזדמנות זו אאחל לתא"ל רם רוטברג הצלחה רבה בתפקידו החדש, תוך שיגור תקווה צנועה כי ילמד מטעויות העבר. יחד עם זאת, הייתה בנושא הזה התנהלות תמוהה ביותר. הן בהיבט ההמלצות להן זכה רוטברג, והן בהיבט שמאפשר קידום של קצינים בכירים שהואשמו באופן גלוי בשגיאות בעבר. ישנה סיבה שקצינים שנכשלו לא ימשיכו בדרכם. אם ניתן להקביל את זה, אקביל את זה למצב בו ראש אמ"ן במהלך מלחמת יום-הכיפורים, אלי זעירא, היה מקבל את הזכות להמשיך ולהתקדם בצבא, ואולי אף לתפקיד הרטמכ"ל. איך אדם שכשל נשאר בכלל במסגרת המערכת הצבאית? שלא לדבר על-כך שמדובר בשגיאה כה חמורה, שעלתה בחייהם של בני-אדם.

וכעת, תמהני רק כיצד יצליח רוטברג, מכס מפקד חיל הים, להיישיר מבט לעבר בני משפחותיהם השכולות של החיילים שנהרגו? מה יסביר להם על שהתרחש שם, ואל מי הוא יפנה אצבע מאשימה? בעיניי, כל עוד ההחלטה לא נכנסה לתוקפה, מן הראוי שכיאה למפקד בכיר בצבא יידע רוטברג ליטול את האחריות הפיקודית, ויוותר על התפקיד החשוב הזה. בהצלחה.