לאן זה קדימה למה אנחנו כל-כך מבולבלים? כי כולנו נמצאים בתוך הקופסה - בתוך התרבות. כדי לשנות את התרבות חייבים להשקיף עליה מבחוץ. עלינו לקחת סך-הכל צעד אחד אחורה ולהיזכר בהיררכיה: מי קיים עבור מי? התשובה היא כמובן: המדינה עבור אזרחיה. החשש הוא שמדינת ישראל
התבלבלה: במקום לדאוג לאזרחיה, המדינה משוכנעת שאזרחיה צריכים לדאוג לה (כלומר לאלו שמנהלים ומובילים אותה).
זה היה אמור להיות טריוויאלי אך מכיוון שהיא הפכה להיות אבן-נגף, עלינו להסיר אותה מדרכנו. על המדינה להצהיר שהיא מחויבת לדאוג לאזרחיה ולא לשום גורם אינטרסנטי כוחני אחר. במיוחד הכוונה ל-הון-שלטון/אליטות/משרתי ציבור.
זה אמור לבוא לפני החוק, לפני הדמוקרטיה, לפני הכלכלה, לפני הכל. לשם כך צריך ככל הנראה לחוקק חוק יסוד. אלו יהיו קווי היסוד לקיומה של המדינה בסדר היררכי יורד: 1) מדינת ישראל היא בית לאומי לעם היהודי! 2) היא מחויבת לפעול למען אזרחיה, ולא למען שום גוף אינטרסנטי בעל עוצמה כזה או אחר! 3) מערכותיה ומנגנוניה ישרתו אותה ככלים להגשמת מטרותיה, בוודאי לא יהפכו למטרה בפני עצמם!
לכאורה זו הצהרה ריקה מתוכן, מעשית עשינו סדר וזה מאוד חשוב: ראשית זו מדינה יהודית (לא דתית - יהודית. בית לאומי לעם היהודי! לשם כך היא הוקמה, למי ששכח). רק אחר-כך היא דואגת לאזרחיה. רק אחר-כך היא משתמשת בכל האמצעים והכלים העומדים לרשותה כדי להגשים מטרות אלו.
נדגיש: החוק, הדמוקרטיה, הכלכלה, משרתי הציבור, גדולי האומה וכולי, אינם קדושים. כולם סך-הכל בגדר כלים ואמצעים שנועדו לשרת את מטרות קיומה. הדאגה לציבור היא הדבר הקדוש, היא הדבר העליון, היא מטרת קיומה.
הכלים הפכו למטרה אם החוק אינו מתאים למטרה - יש לשנות את החוק, אם הדמוקרטיה אינה מתאימה - יש לשנותה, אם הכלכלה אינה מתאימה - יש להתאימה. מה שקורה כיום: המדינה אינה מונחית מטרה. היא נעה בהתאם לכוחות (העלומים) הפועלים עליה. החוק, הדמוקרטיה והכלכלה מושכים אותה לאן שהם מושכים, איש אינו בודק אם הם אכן מריצים אותה לכיוון הנכון, או האם מישהו עשה עליהם מניפולציה כך שהם יפעלו לטובתו.
נדגיש שוב: האנושות בתקופתנו אינה יודעת לקראת מה היא צועדת! יש לה כלים שהיא נורא גאה בהם, ואליהם היא נצמדת. הדבר דומה למכונית שנהגה יושב על הגלגל הימני, הוא רואה רק את השול הימני ונצמד אליו. יש לו מנוע, יש לו הגה, יש לו שיטה: היצמדות לפס הצהוב, והוא מבסוט.
הנמשל: יש לנו חוק, דמוקרטיה, כלכלה, לאן שהם מושכים אותנו לשם אנחנו רצים. אולי החוק הפך להיות אטום לחלשים ודייסתי לחזקים? אולי הדמוקרטיה מאפשרת סחיטה מוגזמת ומעניקה סמכויות יתר ללא בקרה מספקת? אולי הכלכלה נסחפת למחוזות טרור ושליטה של עשירים באנושות? אי-אפשר לדעת, אין בקרת דרך כללית, יש רק מנגנוני בקרה פנימיים. אם הם חלשים וכושלים, אין מערכת חיצונית שבודקת האם המערכות באמת פועלות למען המטרות עבורן הן הוקמו מלכתחילה.
מדינה מונחית מטרה המשמעות בפועל היא שהמדינה תבחן כל צעד, כל החלטת ממשלה, כל חוק, כל נורמה וכל שיטה, בקריטריונים של טובת הציבור. כל מעשה, כל נוהל שיהיה חשד שהוא נועד לשרת אינטרסים זרים הנובעים מיחסי כוחות, בניגוד למטרות היסוד של המדינה - במקום לצרוח כפי שמקובל היום - יוגש בג"צ, שינתב אותה בחזרה קדימה לכיוון אליו היא אמורה לנוע, כדי שלא תתבלבל ולא תסטה ולא תאוץ-תרוץ למחוזות זרים.
הדמוקרטיה חשובה, החוק יקר ללבנו, כלכלת השוק החופשי בדמנו, אבל עם כל הכבוד וההערכה אליהם, אלו בסך-הכל כלים שנועדו לכך שהמדינה תוכל להתנהל, להתקיים, לרוץ קדימה, לאן? לטובת אזרחיה. מי שינצל את הכלים כדי להסיט את המדינה מדרכה בניגוד ליעדיה ולמטרתה - ייענש.
המאבקים החברתיים במתכונתם הנוכחית יגיעו אל קיצם, המדינה תהיה החברה. היא תחויב לרוץ קדימה למען עצמה, בג"צ יחויב לפסוק תמיד למען החברה ואזרחיה. זה בוודאי לא יהיה פשוט ליישום, אבל במישור העקרוני זה הכיוון, זה הקדימה, זה היעד, זו המטרה.
למדינה אומנם יעדים רבים אבל הם לא בהכרח סותרים. הדאגה למנגנוניה הכלכליים של המדינה אינה מחייבת את ריסוק אזרחיה, ממש לא. האזרחים אינם אויבים, והמדינה אינה חייבת למצוץ אותם כדי לדאוג לכאורה לעצמה ולמנגנוניה.
המימון למימוש כל המטרות יחדיו יגיע מניקוי האורוות, ייעול המערכת המסואבת, ניקוז השומנים, הפסקת שוד הקופה הציבורית, מיגור תרבות השחיתות, חיסול הקפיטליזם החזירי וקשר האליטות, ובקיצור: שינוי תרבות השלטון.
די לייבוש יש כאן גם רמז לדבר נוסף: נהוג לחשוב שהחוק הוא יבש. זו עוד אגדת-עם שגויה, החוק רטוב מאוד. לכן ליד כל חוק צריכות להירשם רוח החוק וכוונתו, על-מנת שהוא ייושם למטרתו ולא ינוצל על-ידי גורמים אינטרסנטים לכיוונים שלא חשבו עליהם כאשר חוקקו אותו. או שהוא פשוט יתפרש על-ידי שופטים תמימים על-פי ניסוחו היבש בניגוד לייעודו. ניהול שלטון החוק, כיתר מנגנוני המדינה, צריך להיות מכוון מטרה, ולא לעשות פרצוף נעל של חוק יבש כביכול.
הבנת התרבות = הבנת כיוון ההתקדמות מהי תרבות? תרבות זו השיטה, כיוון ההתקדמות של החברה. הבנת התרבות פירושה הבנה לאן המדינה רצה. ללא הבנת התרבות כולנו רצים קדימה בהתלהבות רק שאין לנו מושג לאן. הצרה היא, שאנחנו לא יודעים שאין לנו מושג, אבל מי צריך לדעת כשכולם כל-כך ממהרים...
האם יכול להיות שהריצה קדימה של המדינה, במקום לטובת עצמה ואזרחיה, היא דווקא לטובת אנשי ההון, השלטון, העיתון, החוק, האקדמיה ותומכיהם? זה יכול להיות דבר כזה? מתי בפעם האחרונה בדקנו את זה? אופס, שכחנו לבדוק. טוב, קורה, שוכחים. נניח שנזכרנו, נבדוק ונגלה לתדהמתנו שזה באמת הקדימה שלה, מה אפשר לעשות? כלום. הכל בהתאם לחוק, לדמוקרטיה, לכלכלה. הכל תקין, ומה שכחנו?...
האנושות צריכה מצפן ריצה קדימה עם הראש עמוק באדמה, בלי להוציא את האף לרגע החוצה כדי לבדוק האם המנגנונים לניהול חברה אכן מושכים אותה לכיוון עבורו הם נוצרו, הייתה יפה לעידן המזוזואיקון.
התקופה בה חבורת גלמים הריצו את המדינה ריצת אמוק מטורפת קדימה, מבלי שלאיש יש מושג לאן - חייבת להגיע אל קיצה, ויפה שנה אחת קודם. כי אם לא נתעורר היום, האבולוציה החברתית עלולה לקחת עוד 500 שנה.
- בפרק הבא: ככה כן בונים חברה.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
