ה"תחריר הישראלי" הצליח להבעיר "מאבק עממי" בתקווה לניצחון שמאלני. מאבק משולב, חברתי, מדיני ומפלגתי, בכל אמצעי, כדי לגרום מהפך שלטוני. ככל שיגבר היאוש החברתי מהשלטון הנוכחי, יגבר הסיכוי לניצחן שמאלני. ככל שיגבר היאוש מהכיבוש הציוני, יגבר הסיכוי ל"כיבוש" שמאלני.
האסטרטג הראשי לניהול הקמפיין הוא היועץ האמריקני, סטנלי גרינברג, בסיוע "הקרן לישראל חדשה", יוזמת ג'נבה,
שלום עכשיו ושאר כל העמותות ו"ארגוני השלום" וזכויות האדם, תומכי הפלסטנים.
העיקרון הראשי של הפעולה מבוסס על שתי סיסמאות הלקוחות בהשראה מהאידיאולוגיה המהפכנית הקומוניסטית: "עולם ישן נחריבה" (הקפיטליזם). "עולם חדש נקימה" (הסוציאליזם) ; "מה שיותר רע יותר טוב" לגיוס ההמונים למהפכה.
ככל שמהמצב החברתי, הכלכלי והמוראלי יהיה רע יותר, הדבר יעזור לגייס את ההמונים התמימים והישרים, לחולל מהפך שלטוני, בכל אמצעי אפשרי. ואמנם על-פי אותו העיקרון, אנו עדים לגל בלתי פוסק של מחאות, הפגנות, צעדות, כתבות, שידורים ופרשנים מגויסים, המתארים את "מציאות חיינו" כאסון, חדלון וכשלון, באשמת ממשלת נתניהו כמובן. ה"צוות האסטרטגי" של התעמולה להפלת הממשלה, מנסה לשווק סיסמה חדשה של הטעיה ואשליה בנוסח "ג'ינגל תקשורתי קליט: "בטחון המדינה" - OUT. "רווחה במדינה" - IN. דגל הביטחון מבוטל. דגל הרווחה מורם.
מארגני הדמורליזציה והיאוש התקשורתי, מקווים שהדבר יסייע להפלת הממשלה. ה"צוות האסטרטגי" מצליח לגייס אזרחים תמימים וישרים שמשתכנעים ש"שינוי השיטה", תעניק להם את כל הפתרונות למצוקות הכלכליות שלהם כשיקום ה"משטר החדש", של ה"שמאל החדש".
תועמלני האשליות של השמאל הקיצוני, מצליחים לטעת בתקשורת האוהדת, הלכי רוח שכביכול "הכל קורס" במדינה!. תעמולת זוועה זו מנהלת מסע ליצירת כביכול יאוש ציבורי בנוסח: הרפואה קורסת; הרווחה קורסת; החינוך קורס; החקלאות קורסת;
שלטון החוק קורס.
כדי להציל את ה"מדינה הקורסת", צריך להחליף את הכנסת!. אנחנו השמאל הסוציאליסטי, הכתובת להצלת המולדת הקורסת. ה"צוות האסטרטגי" עובד על-פי העיקרון שחייבים לייצר כל הזמן "אקשן": לייצר - כל הזמן מחאה של ארגונים וקבוצות נגד הממשלה; לנפח - כל הזמן תביעות ודרישות חברתיות מהממשלה; לתבוע - כל הזמן "צדק חברתי"; "שויון אזרחי"; "שינוי אמיתי"; לדרוש - כל הזמן פתרון מדיני, שלום עכשיו, מדינת פלשתין.
בניסיון להשגת מטרה זו תובעים מפעילי המחאה לחולל צונאמי:
- צונאמי חברתי - בסיסמה מתנתקים מהקפיטליזם.
- צונאמי מדיני - בסיסמה מתנתקים מהשטחים.
- צונאמי מפלגתי - בסיסמה מתנתקים מהימין.
- צונאמי רעיוני - בסיסמה מתנתקים מהכיבוש הציוני.
השמאל המדיני שבחלקו קיצוני, נכשל עד כה להוביל להסכם עם הפלשתינים. השמאל הגיע למסקנה שאין לו שום סיכויי לשוב להנהגת המדינה על כנפי השלום הבלתי אפשרי, מול הטרור והתביעה הפלשתינית הבלתי מתפשרת ל"זכות השיבה", שישראל לעולם לא תסכים.
השמאל אינו מוכן להפנים שהפלשתינים תובעים צדק ולא פשרה ומדינה. "צדק פלשתיני" משמעותו - זכות השיבה לפלשתין הגדולה והשלמה, ללא אף יהודי בתוכה. דרך ללא מוצא שמונע כל הסכם ופשרה.
מכאן נובעת המסקנה לשינוי טקטי, לשם השגת היעד האסטרטגי של השמאל. השינוי הטקטי משמעותו, מעבר מ"פוליטיקה של שלום" ל"פוליטקה של מחאה חברתית". שינוי טקטי של הטעיה והסוואה להשגת היעד המדיני. באמצעות חילופי השלטון מימין לשמאל. היעד המדיני משמעותו נסיגה לקווי 67', פינוי התנחלויות, חלוקת ירושלים, חתימת הסכם "שלום של אמיצים" והקמת פלשתין עצמאית וריבונית, כשה"תרומה" תהיה טקס חתימה ונאומי אשליה.
לאחר שמאבק השמאל להשגת שלום עכשיו נכשל (בינתיים). ולאחר שגם המאבק לסיום הכיבוש נכשל (בינתיים), וגם המאבק המפלגתי, להפלת ממשלת הימין נכשל (בינתיים), ניפתח בסערה ובהצלחה (בינתיים) המאבק לצדק חברתי, כאמצעי מזרז הצלחה אפשרית של ניצחון השמאל. המאבק החברתי הוא הפלטפורמה של השמאל הפוליטי, להשגת כל המטרות המדיניות והמפלגתיות בקלפיות או מחוצה להן.
ה"צוות האמסטרטגי" של השמאל, בראשותו של סטיב גרינברג, כולל חבורה מוכרת של מניפולטורים ציניים, רודפי הון ושלטון, שמתכוונים להריץ מפלגה חדשה עם אורינטציה מדינית שמאלנית בהסוואה חברתית. המדובר באלדד יניב, טל זילברשטין, בועז גאון, משה גאון, שמעון שבס ונוספים. חבורה מוכרת בבראנז'ה המפלגתית התקשורתית והפרסומאית, המתכנסת במסגרת הקרויה "פורום רובינגר".
מחוללי ומנהיגי המחאה החברתית, הפכו לחיילים על "לוח השחמט הפוליטי", המופעלים מרחוק על-ידי ה"צוות האסטרטגי". חלקם לא מודעים כלל שהם מופעלים ללא ידיעתם, למטרות אחרות מאלה שלמענן הם מפגינים. ואילו חלקם האחר של המוחים והמפגינים, משתפים פעולה להפלת שלטון הימין, ללא קשר למאבק לצדק חברתי. היעד הסופי האמיתי (המוכחש פומבית) הוא הפלת הממשלה, העלאת השמאל לשלטון שיוביל להסכם עם הפלשתינים (על-פי רוב תביעותיהם), ללא שום קשר ל"דיור בר השגה", מחירי הקוטג', עגלות לתינוקות והתשלומים למעונות.
ה"צוות האסטרטגי" של השמאל מאמין בסימליות של שדרות רוטשילד. בשנת 1948 הכריז בן-גוריון על הקמת המדינה בשדרות רוטשילד. בשנת 2011, הכריז השמאל על תחילתה של מהפכה, בשדרות רוטשילד.
