מענה לדרישות העם לצדק חברתי לא בהכרח דורש תקציבים גדולים. ראו מה קרה פה, רשויות רשמיות של המדינה עושות שימוש במשרדי עורכי דין פרטיים על-מנת לגבות חובות. זה מתחיל מרשויות מקומיות שגובות קנסות חניה ועד
רשות השידור. השיטה מתאימה לתפישה שבה אפשר לדפוק את האזרח הקטן - משרד עורכי דין שולח מכתב רשום עם קנס מוכפל, עם עמלת גבייה גבוהה וכמובן שלתקשר איתם אי-אפשר, וגם לא מעניין אותם להבין שאולי יש בעיה. הרשות המפנה אינה עוסקת בדבר ברגע שה"תיק" עבר למשרד הפרטי ואנחנו האזרחים משלמים ונותנים למנגנון לחגוג עלינו.
לעומת זאת, הרשויות עצמן נוהגות באופן דומה. פתחו חברה חדשה, ועוד לפני שגמרתם לעצב את הלוגו, כבר מגיע מכתב מרשויות המיסים לגבייה של סכומים בלתי קשורים בדבר. כן, אפשר ללכת ולבקש בצורה חריגה דיווח אפס, ולעבוד על-מנת לשנות את רוע הגזירה. אבל בתפישה, קודם כל אנחנו חייבים ואותנו אפשר לדפוק.
לחלופין, אפשר לזהות את הקוטג' הבא. לקראת החגים העלו כל חברות הנסיעות את מחיר הטיסות לחו"ל. אפשר להבין עלייה של 30 אחוז כתוצאה מביקוש גדול. אי-אפשר להבין עלייה של מאות אחוזים. לדוגמה - טיסה לאתונה ביוון עולה בימים כתיקונם פחות מ-500 דולרים בטיסה סדירה של אל-על; בימי חג הסוכות מחיר הכרטיס לטיסה הלוך ושוב נע על טווח של 1,500 דולרים. זה לא הצע וביקוש, זו חזירות.
החרמת הטיסות בחגים לשנה אחת, תסדר את כולנו לשנים קדימה. מאידך-גיסא, אם נבדוק היטב, מחירי כל החברות דומים. האם אין כאן תיאום מחירים? האם המדינה דואגת שלא יהיה תיאום מחירים? התשובה היא כמובן שלילית. פקידי האוצר שמחים שהמחירים עולים, כי אז עולה גביית המיסים, ואפשר להציג מצגות יפות של צמיחה במשק. זה הרי לגמרי לא חשוב אם זה דופק אותנו, כי רק עכשיו מתחילים להבין שצדק חברתי, זה לא רק להעביר כסף מסעיף תקציבי אחד לשני.
הוועדה לבחינה של עשיית צדק חברתי, צריכה לבדוק את כל אחד מתחומי החיים. החל בטלוויזיה שאנחנו רואים, בית הספר, תחבורה, מזון, תרבות, מגורים ועוד. במרבית התחומים לא מדובר בתקציב אלא בהבנה של המנגנונים הממשלתיים שתפקידם להטיב עם האזרחים, שהאזרחים הם הלקוחות הנאמנים שלהם. צריך להחזיר את מרכז העניין לרוב הציבור ולא לקבוצות הכוח.
