השבוע פורסם כי המועמד המוביל לתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה, לאחר סיום תפקידו של איל גבאי, הוא
דוד אבנר, לשעבר מנכ"ל פרטנר. לא יבשה הדיו על מועמדותו וכבר יצא אחד הכתבים בעיתון כלכלי ידוע נגד המינוי בנמקו כי העובדה שדוד אבנר התעשר והיה לאחד מ"שיאני השכר" היא תוצאה של "ניצול מקסימלי" של הריכוזיות ואי-התחרות במשק לצד היותו מנהל גרוע ימנעו בעתיד את יכולתו לפעול גם מול המשק הפרטי וגם במארג הרגיש והמורכב של המינהל הציבורי, משעה שמנכ"ל משרד ראש הממשלה הוא "ראש המנכ"לים" של משרדי הממשלה וככזה הוא נדרש לכישורים מיוחדים וייחודיים.
אי-אפשר להתעלם מדבריו של הכתב המכובד, אולם כדאי לשים לב כי מדינת ישראל, וחלק מכתבי הכלכלה, נגררים אחר קו קיצוני אשר מנסה לעשות דה-לגיטימציה ל"טייקונים", לשיאני השכר, למוסדות העסקים הגדולים, קו אשר קובע כי "ההפרטה" היא אם כל חטאת, כי יש להגדיל את המגזר הציבורי ולהחזיר את אחיזתו בכל השירותים הציבוריים, וכי המעסיקים הם בעצם "מעשיקים". אנשים הדוגלים בקו קיצוני זה גם דוגלים בהגדלת ההוצאה הציבורית, בהגדלת החוב ובהטלת מיסים נוספים על העשירים.
שלא יובן לא נכון - יש בקו זה כמה אלמנטים נכונים ומוצדקים, אולם קו זה אינו שונה בקיצוניותו מהקו הימני הקיצוני שמובילה, לדוגמה, תנועת "מסיבת התה" של ארה"ב. קו זה דוגל בממשלה מוגבלת בגודלה, בעוצמתה ובהשפעתה, בחופש אינדיבידואלי, ביוזמה חופשית, לצד ביטחון לאומי ואחריות אישית. מצדדי הקו הימני-קיצוני טוענים כי "ככל שהממשלה גדולה יותר, האזרח קטן יותר".
אלו המאשימים את
בנימין נתניהו בהשתעבדות ל"דת" של ימין כלכלי-חברתי רדיקלי, מייצרים במו ידיהם "דת" חדשה של שמאל חברתי-כלכלי רדיקאלי שאינו שונה במרכיבים מסוכנים ובלתי ראויים שבו מזה של נתניהו. ועל כן, כמו בכל דבר - האמת היא באמצע.
יש לחפש את הדרך שתוכל לאחד בין שתי הדתות וליצור דת אשר תדע לשלב היטב בין היוזמה והכלכלה החופשית, ביו הצורך לעודד את המגזר העסקי (שהוא הספק המרכזי של התקציבים למגזר הציבורי), בין ייעול אמיתי (ולעיתים כואב) של הסקטור הציבורי לצד חיזוק מערכות ציבוריות כמו חינוך, בריאות ושירותי רווחה, בין הצורך בשאיפה של אנשים להצלחה ולעשיית רווחים לבין מיגור הקפיטליזם החברתי.
מתקפה על דוד אבנר (אינני מכירו וייתכן כי יש כמה דברי אמת לגביו) היא חלק מהכלים של אותה "דת של שמאל רדיקאלי". אנשי דת אלו רוצים להפיל אנשים כמו דוד אבנר רק בשם המאבק הדתי.
יש לעשות הכל כדי לאזן את הזרמים הללו בחברה האזרחית ולשקול את איכות הצגת מועמדותו של דוד אבנר בפרמטרים מקצועיים ולא ב"פרמטרים דתיים".
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
