ללמוד מהתוכנית האמריקנית להגברת התעסוקה

רב השוני בין מצבה של ארה"ב לבין זה של ישראל במישור הכלכלי. למרות שארה"ב היא עדיין הכלכלה החזקה בעולם והתוצר לנפש גבוה בהרבה מזה הישראלי, ארה"ב שקועה בחוב גבוה ושיעור האבטלה בה כפול מזה של ישראל. מצבה זה של ארה"ב גורם למתחים פוליטיים חריפים בתוך הפוליטיקה האמריקנית, כאשר הרפובליקנים רואים את הפתרון על-ידי הקטנת הממשלה והוצאותיה, ללא פגיעה בהפחתת המס לעשירים וחברות, ואילו הדמוקרטים מבקשים להטיל מס על העשירים, להגדיל את מספר העובדים בסקטור הציבורי ולהפנות תקציבים רבים ליעדים ציבוריים חיוניים כמו חינוך, תשתיות לאומיות וכדומה.

אולם, יש גם מן המשותף בין ישראל וארה"ב: שתיהן , כמו מדינות אחרות בעולם, מתפקדות בכלכלה עולמית שבירה ביותר, אשר ביכולתה לשנות מגמה של מדינה תוך זמן קצר ביותר. ועל כן אין להתרפק יתר על המידה על ההישגים שלנו ויש להמשיך במדיניות כלכלית זהירה ומחושבת תוך "ניהול סיכונים" תמידי למצבים קשים שעלולים להתרחש גם עלינו.

ועל כן, למרות השוני בינינו לבין האמריקנאים, שווה ללמוד היטב את נאומו של הנשיא ברק אובמה אמש בפני בית הנבחרים בו הוא הציג את תוכניתו להגברת התעסוקה במשק האמריקני, במה שמכונה "חוק התעסוקה האמריקני" (American Job Act). מחירה של תוכנית זו 447 מיליארד דולר (אשר הנשיא הבטיח שתוך שבועיים יציג את המקורות) ובעיקרה כוללת אלמנטים של השקעות בחינוך ותשתיות, הגברת תעסוקה במערכים ציבוריים, מניעת פיטורין של מאות אלפי מורים, העסקת נוער, מתן עדיפות לוותיקי מלחמה בתעסוקה, תימרוץ מעסיקים לקלוט עובדים באמצעות סבסוד והפחתת מס. התוכנית אף כוללת הפחתת מס ל-160 מיליון עובדים עד שיעור של חצי מהמס. התוכנית אינה מזכירה את השינוי במס למיליונרים ולמיליארדרים - למרות שהנשיא דיבר על כך בנאום.

כל אחד רואה בתוכנית זו את הנושא המעניין אותו. ואת עיני תפס המיקוד הרב על נושא העסקים הקטנים. בארה"ב, מן הראוי להזכיר, עסק קטן ובינוני כולל חברות שמעסיקות גם עד 500 עובדים - אולם הן עדיים קטנים ובינוניים ביחס לכלכלה האמריקנית.

הנחת היסוד של התוכנית היא שב-15 שנה שחלפו 64% מיצירת מקומות העבודה במשק האמריקני נוצרו על-ידי עסקים קטנים ובינוניים וכי בשעה שרווחיות התאגידים חוזרת לקודמתה, לא כל הדבר בעסקים קטנים. ועל כן נשיא ארה"ב רואה את העסקים הקטנים והבינוניים כפוטנציאל צמיחת התעסוקה הגדול ביותר. לצורך כך הוא מוכן להקצות הפחתה במס של עד 80,000 דולר לכל עסק מסוג זה אשר מעסיק לפחות 50 עובדים (בשכר ממוצע במשק) ואשר יקלוט עובדים חדשים או יעלה שכר לעובדים הקיימים. לצורך כך תוכניתו של הנשיא כוללת הפחתת מס של עד 50% לכל העסקים הקטנים עד מחזור של 5 מיליון דולר (שהם 98% מהעסקים) ולהפחית את עומס הרגולציה והביורוקרטיה על אותם עסקים.

למרות ההתנגדות הנחרצת של הרפובליקנים, בעיקר בגין עלות התוכנית ואי ההצבעה על המקורות, הגדלת הסקטור הציבורי והעובדה שלטענתם הנשיא לא נתן תשומת לב לתעשיה - אשר לדעתם היא זו שתביא את עיקר התעסוקה וצמיחת הכלכלה, עדיין קשה להתעלם מהיחס האוהד והייחודי שהממשל האמריקני נותן לעסקים קטנים.

קשה להתעלם מכך בעיקר על-רקע ההתעלמות של הממשלה הישראלית מסקטור חשוב זה. למרות החלטת הממשלה מתחילת יולי אשר עיצבה תוכנית לקידום כמה נושאים בתחום סקטור זה, עדיין מסדרונות האוצר וזרועותיו וכן הביטוח הלאומי, רואים בעסקים קטנים ובעצמאים יותר כ"נטל" מאשר "נכס" ועל כן אינם פועלים לעידוד סקטור זה, תוך הפנמה שאם וכאשר, חס וחלילה, המצב הכלכלי ישתנה, כלכלת ישראל תצטרך את אותם עסקים מקומיים, אשר יהוו אז השלד המרכזי של הכלכלה. כדאי שגורמי האוצר ילמדו היטב את התוכנית האמריקנית - ובעיקר את הפתיחות שבה לסקטור העסקים הקטנים ורוחב הלב בגישה אליהם.