ידנו על העליונה בעימות עם טורקיה, אבל...

זכור לטוב שר האוצר יובל שטייניץ אשר היה כמדומני הראשון שכאשר כולם חגגו סהרוריים את השלום עם מצרים - הוא התעקש להסביר חזור והסבר כי מצרים היא מדינת אויב, וההכשרה שמדינה זו מקבלת בחסות יחסיה ה"תקינים" עם מדינת ישראל, תתגלה כמכשול צבאי וכבלתי מוצדקת בעיקר מהבחינה הצבאית, כי לאור היחסים הנרקמים בינה לבין מדינת ישראל, מצרים מתחמשת בנשק שיכוון נגד מדינת ישראל. והנה מצב זה קרוב, סביר, מציאותי, אפשרי יותר מבעבר.

כך גם טורקיה. טורקיה היא מדינת אויב, ולא צריך לקשור כתרים למי שאימת את זה קודם. על-אף היותה של טורקיה חלק מברית נאט"ו, ועל-אף הצטיידותה הצבאית על-ידי מדינת ישראל שפתחה בפניה את מיטב תוצרתה הצבאית לרבות ציוד הנחשב בתחומו הטוב בעולם, יש לצה"ל יתרון בעימות מול טורקיה בעיקר נוכח מיקום העימות בריחוק מאדמתה ומבסיסיה, אך היתרון הזה עלול לא להיות קריטי במצב בו טורקיה תפתיע וצה"ל יירדם בשמירה. רצוי, אומנם, למנוע עימות, אך יותר רצוי להתכונן לקראתו, ובמצב בו תהיה ידיעה או אף הערכה מודיעינית כי העימות מתקרב - ליזום הפתעה תחת לספוג אותה.

אומנם החלטה טורקית לפתוח במערכה צבאית נגד מדינת ישראל תהיה התאבדות מצידה, אך אפשר לבטוח בהיגיון ובשכל הישר של רודפי כבוד ומייחלי התנצלויות?! מי שמעלה את מלל ההתנצלות לדרגה מרקיעת-שחקים, סובל מבעיה שאחד הסימפטומים שלה הוא הינתקות מההיגיון ומהמציאות האופפת אותו וכניעה לעולם הכאילו, בו המילים חשובות מהמעשים והדמיון קודם למציאות. כאשר אחד כזה הוא גם זה שאמור ללחוץ על הכפתור האדום - ובהבל פיו כבר לחץ - אז אצלנו צריכה להידלק נורה אדומה שפירושה בחינת המצב לא לפי מה שאנחנו מנתחים ומבינים, אלא לפי מה שהוא חושב, על-פי כללי ההיגיון שלו.

כדי לא לאפשר יתרון הפתעתי לאויב הטורקי, צריך לעקוב אחר כל מה שזז שם, ולקבל החלטות שבנסיבות רגילות הן בלתי סבירות ובלתי מציאותיות. עדיף שהאו"ם יגנה את מדינת ישראל מאשר ישבח אותה על התאפקותה וכושר הסבל של אזרחיה. עדיין כמדינה חזקה צבאית יהיו לנו ידידים אינטרסנטיים, כדרכו של עולם הסוגד לחזק ורוצה בקרבתו, כדרכו של עולם העובר לסדר היום כאשר נמחק עם כפי שההיסטוריה מלמדת אותנו שוב ושוב. זה בהחלט לא קל להחליט החלטה להיות תוקף ראשון, אך קשה יותר לתרץ אחר-כך מדוע המתנו ומדוע הופתענו כפתיים וכבנות יענה.

צריך בהחלט כצעד ראשון מינימלי להחזיר את השגריר ולבטל את הטיסות, לנתק את הקשרים ולבטל את משלוחי הנשק לאלתר. צריך לעשות דברים נוספים, והכל חייב להיות מנווט על-ידי שר בכיר ואחראי בעל ראייה כוללת ורצון הישרדותי חזק.