אמש, קראתי את דבריו סאיב עריקאת, מבכירי פת"ח, שנמצא עם המשלחת הפלשתינית באו"ם בניו-יורק וזהיתי את הזלזול שהפגין כלפי קריאתו של ראש ה
ממשלה,
בנימין נתניהו, לקדם פגישה עם אבו-מאזן.
עריקאת תקף את נתניהו ואמר "ראש הממשלה הישראלי, בנימין נתניהו, צריך להבין שיחסי ציבור אינם מדיניות". והמשיך בקמפיין שלילי כשהוסיף: "כל מה שרואים מנתניהו זה יחסי ציבור שנועדו לשרת את הכותרות של מהדורות הערב".
גילוי נאות: לא מעט פעמים יצאתי כנגד מהלכים תקשורתיים שבצע ראש הממשלה בנימין נתניהו שלא תאמו את דעתי המקצועית. אך בימים האחרונים, כמו גם בשבועות האחרונים, ככל שמדובר בהתמודדותו התקשורתית של ראש ממשלת ישראל מול הפלשתינים, יש להודות שנתניהו מיטיב להתמודד עם המסרים ודעת הקהל בתקשורת בחכמה ובצורה מבוקרת.
כתשובה לעריקאת, חשוב לציין כי יחסי ציבור הם בהחלט מדיניות, מעבר לעובדה שגם לראש הממשלה מדיניות ברורה. תפקידם של יחסי ציבור לייצר חשיפה ובוודאי שהשפעה על דעת הקהל. מבחינתו של ראש הממשלה, ניתן לראות כי מסריו לא נופלים על אוזניים ערלות ואמצעי התקשורת האירופאים ובוודאי שהאמריקנים נוטים לקבל את עמדותיו. בנוסף, הניתוחים בכלי התקשורת השונים מראים כי הפלשתינים אכן בדרך לבצע משגה שלא יועיל לאף אחד מהצדדים.
יחסי ציבור כמדיניות, הנם בפירוש כלי חשוב ומחויב בארסנל של כל איש ציבור ויועץ תקשורת בוודאי של ראש ממשלה. באם יחסי ציבור לא מצליחים לייצר את הכותרות של הערב, באופן טבעי, תוחלש דעת הקהל ואיתה השפעתו של רוה"מ ורצונו לייצג את עמדת ישראל בצורה שלא תפגע באינטרסים שלה, אלא תקדם אותם. לעריקאת, מן הסתם, יש אינטרס הפוך ומהופך ממהלכיו הנכונים של ראש הממשלה ובוודאי שיש בטענותיו סוג של אישור למהלכים נכונים שמבצע ראש הממשלה.
נתניהו, מבין תקשורת ומשתמש בה לקידום המדיניות שלו ושל הממשלה אותה הוא מייצג. אומנם נשמעו ביקורות רבות על האופן שבו ניהל את המערכה התקשורתית מול המחאה החברתית ובשאר נושאים, אך יש לציין כי במהלך מול הפלשתינים הוא ראוי להערכה רבה על הדרך והשימוש שהוא עושה בשדה הקרב התקשורתי בזירה הישראלית והבינלאומית.
נתניהו אומנם לא היה ראש הממשלה הראשון שזיהה את עוצמתם של יחסי הציבור כדי להזיז מהלכים פוליטיים, אך הוא משתמש בכלי הזה נכון. לפי תפיסתו זהו גם אחד התפקידים שלו כראש ממשלת ישראל המייצג את הממשלה בראשה הוא עומד כלפי פנים וכלפי חוץ.
דבריו של עריקאת, והתלונות כביכול, על כך שנתניהו מסרב לרקוד לצלילי חלילו רק מעצימים את עמדתו של נתניהו כראש ממשלה בעל אג'נדה ברורה, גם אם זה לא באופנה.
ואם מדברים על יחסי ציבור אז עריקאת חוטא לאמת וחבל. הרי הוא וחבריו, במהלך 20 השנים האחרונות השתמשו ביחסי הציבור כדי לטפטף לעולם לאט ובעקביות שהפזורה הערבית בשטחי יהודה שומרון וחבל עזה הם עם פלשתיני, שעה שהדבר לא בהכרח תואם את ההתפתחות ההיסטורית הכרונולוגית של פזורה זו.
טענה נוספת המושמעת חדשות לבקרים היא נושא הגדה המערבית הכבושה. הרי מי אם לא ההנהגה הפלשתינית הקודמת והנוכחית השתמשה בצמד המילים "אדמה כבושה" שעה שאדמה זו אינה רשומה או מוכרת כשייכת לאף מדינה בעולם.
שטחי הגדה המערבית כידוע, הנם שטח מפורז. שטח זה נכבש מידיה של ירדן במלחמת ששת הימים ומאז נשלט על-ידי ישראל. הפלשתינים (מילה שהיא תוצר של יחסי ציבור), במהלכים של יחסי ציבור, יצרו בעולם תחושה כאילו ישראל כובשת כאנג'נדה שגם היא תוצר של יחסי ציבור. הם שכחו להכניס לקמפיין את ספטמבר השחור בו טבח בהם
מלך ירדן, את העובדה שהמצרים, אחיהם הערבים לא רצו בהם בהסכמים שנחתמו בין מנחם בגין לאנואר סעדת, הם גם דאגו להבליט את העובדה שישראל הורגת לכאורה בעמם כאשר יש כאלה שבוחרים בטרור כנגדה, אבל שכחו לציין בתקשורת כי היא זו המזרימה מיליונים לרצועה ולגדה, מספקת אוכל, חשמל ומים וניסתה להגיע איתם במספר הזדמנויות לשלום.
ברצוני להבהיר שמאמר זה נכתב כדי להסביר את העוצמה של יחסי הציבור ואת החשיבות של יועצי התקשורת, הדוברים ואנשי היח"צ בשדה הקרב התקשורתי בשעה שיש לבנות אסטרטגיה ברורה ומסרים קולעים שיש בהם כדי לגבש דעת קהל.
חשוב לי להדגיש כי מאמר זה נועד להסביר את השימוש ביחסי ציבור כאמצעי וכמדיניות ולאו-דווקא כדי להביע דעה פוליטית כזו או אחרת. אף על זאת אציין כי גם אני מעוניין בשלום אמיתי שיהווה נכס ופתח לעתיד טוב יותר.
לסיכום, יחסי ציבור מהווים כלי לגיטימי, מכובד ומאוד יעיל כאשר מבקשים להשפיע על דעת קהל. אמירתו של עריקאת רק מאששת וממחישה את חשיבות מהלכיו של נתניהו ואת האסטרטגיה הנכונה שלו.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
