האם למנות שופט מזרחי לעליון?

השופט אדמונד לוי פרש בשבוע שעבר מכהונתו בבית המשפט העליון ובכך הותיר את המוסד ללא שופטים ממוצא מזרחי, דהיינו, שמוצאם מאחת מארצות ערב. השופט לוי תואר כ"אאוטסיידר" וכמי שמונה לבית המשפט העליון בשל "דיל" שכפה שר המשפטים על הנשיא בדימוס ברק שהתנגד למינוי, אך הסכים "לבלוע" אותו על-מנת למנות את המועמדת שלו, השופטת אילה פרוקצ'יה. סופר לנו לא אחת כי לשופט לוי לא היו חברים בעליון והוא לא קיים עם עמיתיו קשרים חברתיים - מעניין מדוע? בנסיבות אלו איש לא הופתע מכך שסירב לקיים את טקס הפרידה המסורתי בנוכחות בכירי עולם המשפט.

אולי ניתן לראות בדרך הפרישה של השופט לוי סוג של אמירה מתריסה של השופט הפורש כלפי המוסד בו כיהן, ונקווה שלאחר פרישתו המלאה הוא יאות להבהיר את הדברים. על-אף שאין חולק כיום שהשופט לוי ראוי היה ביותר לכהן בבית המשפט העליון, לא יתנו לנו לשכוח כיצד מונה לתפקיד ותמיד ימצאו "נשמות טובות" שיזכירו.

שאלת הייצוגיות במינוי השופטים לבית המשפט העליון אינה חדשה, היא קיימת שנים רבות והיא אינה יכולה להיות מנותקת ממינוי השופטים בערכאות הנמוכות שמהן בדרך הטבע צומחים המועמדים לכהן בבית המשפט העליון. העובדה שקיים קושי לאתר מועמד "מתאים" לבית המשפט העליון היא תוצאה ישירה של אי-התחשבות במוצא עדתי וסוציואקונומי במינויים לערכאות הנמוכות. עברתי לאחרונה על רשימת המועמדים לבתי משפט השלום והמחוזי וצר לי לבשר שבעיית תת-ייצוג של יוצאי ארצות ערב תלווה אותנו שנים רבות - אם אכן מדובר בבעיה.

לפני כארבע שנים קיבל הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין את ההחלטה המובאת בנוסח שהופץ על-ידי דוברת הלשכה:

"הוועד המרכזי קיבל ברוב דעות את הצעת ראש הלשכה, עו"ד יורי גיא-רון, לפיה לנוכח כור ההיתוך החברתי ישראלי בדורנו, אין עוד מקום להעלות טיעונים הנוגעים למוצאם של המועמדים היהודים לשפיטה או לקידום בתוך מערכת השפיטה. הלשכה סבורה, כי הוועדה לבחירת שופטים בוחרת ומקדמת את המועמדים המתאימים ביותר, וכי היא אף מודעת לטענות הנשמעות מן המגזר הערבי, מן המגזר החרדי ומקרב העולים החדשים באשר להעדר קיומו של עיקרון השיקוף לגביהם".

ההחלטה האמורה שיקפה מדיניות קיימת ומתמשכת בוועדה לבחירת שופטים שיו"ר הלשכה הקודם היה חבר בה במשך תשע שנים. היא שיקפה את מדיניות "ועדת זמיר" שקמה מתוך הוועדה לבחירת שופטים ואשר ("הפלא ופלא") פסלה שנים קודם לכן כל זיקה לעיקרון הייצוגיות, תוך תשלום מס שפתיים לעיקרון השיקוף, שאיש אינו יודע מה משמעותו העיונית והמעשית.

מערכת משפט של מוקדי כוח ושררה

מדיניות זו נמשכת עד עצם היום הזה והיא האחראית במישרין לכך שעם פרישתו של השופט לוי שוב אין מועמד מזרחי טבעי לבית המשפט העליון. אם ייבחר בכל זאת מועמד ממוצא מזרחי, נוכל לשמוע כי בחירתו הייתה בלתי ראויה ונבעה מעסקה מפוקפקת כלשהי. בכך רק נגרום לביזוי חלק נכבד מתושבי ישראל ושל השופטים ממוצא מזרחי המכהנים במערכת. כפיית מועמד מזרחי לא תועיל כלל למטרה, בין אם המטרה היא אינטגרציה חברתית ובין אם היא ייצוג נאות לשכבות אוכלוסיה, שאין מקום לצפות כי יתמזגו.

ייתכן שעדיף שלא להיכנס בכלל למשחק ולא להמשיך בוויכוח. מערכת המשפט בכללותה משקפת את מוקדי הכוח והשררה בישראל ולא את כלל הציבור. חלקים נרחבים בציבור, למרבה הצער, אינם חשים שמערכת זאת מבטאת את ערכיהם ויש לעובדה זאת ביטוי ביחס הציבור לבית המשפט.

לא ניתן לשנות מציאות זאת על-ידי מינוי מועמד מזרחי לבית משפט שאינו מעוניין לקלוט אותו. במידה מסוימת כפיית מועמד מזרחי על בית המשפט העליון דומה לכפיית מערכת החינוך האשכנזית במגזר החרדי לקלוט תלמידים ממוצא מזרחי. אפשר אולי לעשות זאת - ספק רב אם המחיר כדאי.

קיימת ציפייה משופט בעל-רקע מזרחי שיהיה קשוב יותר לצרכים חברתיים. השופט לוי אכן היה כזה, אך אין יכולת להבטיח שזו תהיה תוצאת המינוי. השופט השחור היחיד בבית המשפט העליון של ארה"ב קלרנס תומאס נחשב ריאקציונר ושמרן מובהק. הקהילה השחורה לעולם לא הייתה מציעה את מועמדותו.

בחנתי לא מכבר את רשימת שופטי בית המשפט העליון של ארצות הברית. המאפיין הבולט ביותר שלהם הוא מוצאם האקדמי המשותף. כמעט כולם בוגרי בתי הספר למשפטים באוניברסיטאות הרווארד וייל, מלבד אחת, שהיא בוגרת אוניברסיטת קולומביה (שאף היא נמנית על ליגת הקיסוס). האם באמת לא קמו משפטנים ושופטים בעלי שיעור-קומה שלמדו בשיקגו, או באחד מבתי הספר למשפט בקליפורניה ואשר ראויים לכהן בבית המשפט העליון? אולי מערכת משפט מטבעה היא מועדון סגור החשוף פחות לשינויים חברתיים ודמוגרפיים?

מתברר שגם שיטה אחרת למינוי השופטים לבית המשפט העליון, שיטה פוליטית כמו זו הנהוגה בארצות הברית, אינה מבטיחה כי בית המשפט העליון ישקף יותר את הפלורליזם החברתי. זו הסיבה העיקרית לכך שאני סבור כי אין לצפות מבית המשפט העליון בישראל וממערכת המשפט בכלל לבטא מחאה חברתית, או לפעול בשירותה, או אפילו לתמוך בה בפסיקתו. מוטב לתחום את בית המשפט לתפקידו העיקרי - הכרעה בסכסוכים, ומוטב שנימנע מלהטיל עליו תפקידים נוספים.