זעקת הטבוחים

דוברם של שני ראשי ממשלה בישראל, העיתונאי דן מרגלית, הציע לשיירי המשפחות, שנותרו מאסונות הטירור בישראל, לוותר על זכות הטיעון שלהם ושל יקיריהם שאינם בבג"צ. אחרי שהתמחה היטב בגילום בת-הקול של אהוד אולמרט - תקופה דרמטית, אותה סיכם בספרו "התפכחות" - מרגלית מתמסר לידי מחליפו, בנימין נתניהו. מעת לעת הוא שומר על יוקרתו של בן החסות החדש, השליט נתניהו ירום הודו, וברשימותיו בוחר מרגלית לטפח את הילתו המפוקפקת של ראש-הממשלה הנוכחי, אף שהוא מוביל את ישראל לאחד מאסונותיה המערכתיים, המוסריים והאנושיים, החמורים ביותר בתולדותיה.

את המעמד המרגש והטעון בהיכל הצדק הישראלי, במהלכו עולה עתה השמימה שוועת הטבוחים - ביקש העיתונאי הנאור למנוע. כללי המשחק הפוליטי, לפי מרגלית היחצ"ן, אינם מאפשרים עימות חזיתי מול עובדות מוצקות סותרות, וכל-שכן שאַל לו לפוליטיקאי להתמודד בהחלטותיו מול מכאובים וייסורים בלתי פוסקים, נחלת אבדן, שכול ויתמות.

בקצה המנוגד סברו אחרים, כי עמדתו של בג"צ ידועה זה שנים בענייני שחרור מרצחים גזעניים - גם אלו שעברו במסלולי השפיטה האזרחיים, שתחת מרותו - ומה אפוא לשוב ולשאת בפניו קול-קורא-במדבר. מבחינתם של אלו, הייאוש ממערכות הצדק והאמת כבר אוכל בכולנו ומעוות לא יוכל לתקון.

אלא שגם שופטי העליון, בבואם להטיל היום את חותמת הגומי המסורתית, לא יכולים עוד להגיף את תריסי נשמותיהם מבעד לכל התיאורים הטראגיים ולהינעל רגשית מפני הדרמות הקשות של אלו ששרדו - לא תמיד בחסד וברחמים - מהשואות הקטנות יותר, המתחדשות עלינו ברחובות ישראל מעת לעת.

אינני יודע היכן היה בנימין נתניהו ברגע נתון זה. אינני יודע היכן שמו את פניהם 27 שריו. אבל קולות השבר, שבקעו מבית המשפט העליון לא מאפשרים עוד לנבחר-ציבור להרים אצבע באישון לילה ולהאמין, כי דמי הנרצחים, בעבר ובעתיד - לא יידרשו מידיו.

הקלות-הבלתי-נסבלת לחטוף הצבעות, נוכח עניינים של חיים ומוות, על בסיס צד אחד של המתרס, שלא במקרה נמצאו לו מייצגים נאמנים - לא יכולה עוד להתקבל על הדעת.

לקולם הבלתי נשמע של רבבות עשוקי-חיים ניתנה במה ציבורית הכרחית, אגב דיון משפטי קצר, מהיר ולא הוגן. תהיינה תוצאותיו אשר תהיינה, הנדונים למוות - הנרצחים בעבר והנרצחים בעתיד - אמרו אתמול את דברם.