ענת קם עם עורך דינה (משמאל) אביגדור פלדמן. העתיקה מסמכים בצורה שיטתית [צילום: פלאש 90]
שאלות רבות נותרו פתוחות |
גם לאחר תום משפטה של ענת קם, לא ברור כיצד נוצרו הפרצות אותן ניצלה והאם האחראים להן נתנו את הדין ● גם היד הרכה בה נהגו הרשויות באורי בלאו, שותפה של קם לפשע, מעוררת תמיהות |
יאיר נוה. לא נושא באחריות? [פלאש 90]
אורי בלאו. כיצד אישרה הצנזורה את פרסום כתבתו? [צילום: מן הטלוויזיה]
|
הסערה הציבורית סביב פרשת קם כמעט ולא עסקה בפאשלות הרציניות של צה"ל, כפי שנחשפו בה. העובדה שחיילת זוטרה יכלה להעתיק באין מפריע 2,000 מסמכים סודיים ביותר מלשכתו של אלוף פיקוד, לקחת אותם עימה, להחזיק אותם בביתה חודשים ארוכים ולאחר מכן למסור אותם לעיתונאי, וכל מזאת מבלי שאיש שם לב למעשיה - כל אלו מעוררים סימני שאלה כבדים. לכך מצטרפות תמיהות נוספות, ואם לפרוט אותן לפרוטות, אלו הן:
- מדוע בכלל ניתן היה להכניס דיסק-און-קי או תקליטור למחשבים בלשכתו של אלוף יאיר נוה, אז אלוף פיקוד המרכז וכיום סגן הרמטכ"ל? מושכלות יסוד באבטחת מידע הן, שעובדים אינם יכולים להכניס חומרות ותוכנות משלהם - גם מחשש שיחדירו וירוסים בשוגג וגם מחשש להוצאת מידע בלתי מורשה. כיצד קרה, שמה שידוע לכל עסק פרטי מתחיל, לא היה מוכר לצה"ל?
- אם כבר ניתן היה להכניס את החומרה, מדוע לא הייתה קיימת תוכנה שתתריע מפני העתקת המסמכים? שוב: מדובר באמצעי בסיסי, פשוט וידוע - שרק טבעי היה לצפות שיהיה מותקן במחשבים עמוסי חומר רגיש.
- קם הודתה, כי העתיקה את המסמכים בצורה שיטתית במשך חודשים ארוכים לאורך שירותה, ושמרה אותם בתיקייה מיוחדת במחשב שלה. כיצד איש לא שם לב לכך? מדוע לא היו בדיקות מדגמיות במחשבים של המשרתים בלשכה? הרי מדובר במחשבים צה"ליים, שאין בהם ציפייה לפרטיות.
- קם סיפרה, כי חיילת אחרת, בעלת ידע טכני, צרבה לבקשתה את המסמכים על תקליטור. מדוע אותה חיילת לא דיווחה על כך? האם היא הועמדה לדין? לציבור לא נמסר דבר על כך.
- האם נוה אינו נושא באחריות, לכל הפחות פיקודית, לפרצה הביטחונית החמורה שהתגלתה בלשכתו? כיצד קודם לתפקיד סגן הרמטכ"ל, מבלי שהציבור יידע האם אחריותו נבדקה ומה הוחלט?
- מדוע לא נעשתה לקם, ולבעלי גישה אחרים לחומר מסווג, בדיקת ביטחון תקופתית? מדוע אין אפילו בדיקות מדגמיות (כמו, להבדיל, לאיתור סמים אצל ספורטאים), שלפחות ייצרו הרתעה כלשהי? מדוע מי שנגיש באופן קבוע לחומר סודי ביותר, אינו נדרש לעבור מדי תקופה לפחות בדיקת פוליגרף?
- אורי בלאו פרסם בהארץ כתבה ארוכה על מדיניות החיסולים של צה"ל, בהתבסס על המסמכים שקיבל מקם. הצנזורה אישרה את פרסום הכתבה. כיצד הדבר מתיישב עם העובדה שהיא התבססה כאמור על חומר סודי ביותר? האם הצנזורה אינה אמורה למנוע פרסום מידע סודי, גם אם הוא מוצג בצורה מוטעית או שקרית?
- ההתנהלות מול אורי בלאו, לאחר חשיפת הפרשה, מוזרה מאוד - וזה בלשון המעטה. מדובר באדם שהיה חשוד בעבירות ביטחוניות חמורות ונמלט מהארץ. במקום להוציא צו מעצר בינלאומי ולבקש ממשטרת בריטניה לעוצרו מיד, ניהלה איתו המדינה מו"מ ארוך במטרה שיואיל בטובו לחזור ארצה ולהחזיר את המסמכים הגנובים. בדיעבד התברר - כך לפחות טוענת המדינה כעת - שהוא לא עמד בתנאי ההסכם והמשיך להחזיק במסמכים הסודיים. מי היה התמים, שלא לומר הטיפש, שהאמין לו מלכתחילה ולא חשב שהזמן החולף יאפשר לבלאו להכין עותקים ולשמור אותם במקום בטוח?
עיתונאי, סופר וחוקר שואה. כתב משפטי באתר ביזפורטל. פרסם 20 ספרים ועשרות מאמרים על השואה.
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| שאלות רבות נותרו פתוחות |
| תגובות [ 2 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| כותרת התגובה | שם הכותב | שעה תאריך | |||||
| 1 |
|
||||||
| 2 |
|
||||||
| בלוגרים נוספים ברשת |
|
|
||
|
|
|||
|
|
|
||
|
|
|||
|
|
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |
העקרון הראשון של הפתעה. זו ה...
