אין לי הצעות היכן לקנות בניו-יורק. כדי לראות - צריך ללכת, לכתת רגליים או לקחת מונית לאחד מבתי הכל-בו הגדולים בעיר. אני שוטטתי בברודוויי, סמוך מאוד לבית המלון שלי, ןאפילו לקאנאל סטריט הגעתי, כי שם - אמרו לי - יש מציאות.
לא חיפשתי מציאות. בסך הכל רציתי לקנות טלפון נייד. ניו-יורק משופעת בחנויות המוכרות מכשירים אלקטרוניים. ברבים מהם, כך למדתי, עובדים ישראלים לשעבר, המקדמים את קהל הקונים בעברית. וזה מה שקרה לי בחנות הנמצאת בסמוך לבית המלון שלי בברודווי פינת ה-46. על חזיתה התנוסס השם Paramount.
המוכר לא מצא חן בעיני כבר למן הדקה הראשונה. נתתי לו הזדמנות והוא החמיצה בגדול. הצעירה שעמדה לפני בתור לשירות המוכר, הזדהתה כתיירת מבוסניה. "אני מכיר אתכם", אמר לה המוכר, "אתם הורגים אחד את השני", פסק. כשהצעירה התגוננה, אמר לה האינטיליגנט: "אל תשקרי. בשקרים אני טוב ממך. אני רומני", אמר וחשף משהו מארץ הולדתו. הצעירה נעלבה ועזבה את המקום.
ואז הגיע תורנו. אצלנו לא הורגים האחד את השני, אך למדתי שהמוכר היה בארץ, שירת בצבא והיה חבר קיבוץ בדרום. הוא סיכם איתנו על מחיר לטלפון הנייד והבטחתי לו לבוא למחרת ולסיים את העסקה.
הגענו. שוב חיכינו משום שהג'נטלמן היה עסוק באורחת הבוקר שלו, בחנות, דבר שאינו אופייני למוכר אמריקני מן השורה, היודע לכבד את הלקוח. ואז, כאשר הואיל לסיים את הארוחה, התברר שלא דובים ולא יער. הסכם אינו הסכם והמחיר האמיר בעשרות אחוזים. "אבל מה עם מה שאמרת לי אתמול?", שאלתי. "אתמול זה היה אתמול והיום זה היום", אמר האיש והורה לנו את הדרך החוצה.
בניו-יורק יש חנויות רבות ולא אלמן ישראל. עברנו את הכביש וממול נשקף אלינו השם 47th Digital. נכנסנו. מישהו קיבל פנינו בעברית, שמח לשרת אותנו ואף הוסיף: "תבואו מחר, כדאי לכם. ביום שלישי אנחנו מוכרים בהנחה של 35% למחזיקי כרטיס אשראי". סיכמנו על מחיר (כולל ההנחה) ולבקשתנו אף הושיט לנו כרטיס ביקור של בית העסק ובו מצוין המחיר. "ואם אני לא נמצא כאן בבוקר, תיגשו אל אחי, אילן, הוא ישמח לעזור לכם".
שמחים וטובי לב שבנו אל בית המלון. קינחנו את הערב בהצגה בברודוויי וקמנו ליום חדש, שבו עברנו את הכביש לבית העסק המבטיח. שאלנו מיהו אילן ובחור, אף הוא דובר עברית, אמר שהוא הוא אילן. "אחיך אמר לנו אתמול שניגש אליך", אמרנו. "אחי? אין לי כאן אח", השיב האילן. שאלנו את מנהל בית העסק מה עם הסחורה שהמוכר הבטיח לנפק לנו במחיר כזה וכזה, אך המנהל הרים גבה ואמר: "אין לנו מכשיר כזה במחיר הזה". "ומה בדבר ההנחה של 35%?" - שאלנו. המנהל גם על זה לא שמע מאומה. "אז מי, לעזאזל, הוא הבחור שמכר לנו את הלוקש הזה?", הרמתי קול, ונופפתי בכרטיס הביקור שהיה בידי. המנהל לא הבין במי מדובר והבנתי שאין עם מי לדבר.
המסקנה: המשיכו לחפש מציאות בניו-יורק, אך הדירו רגליכם מאותן חנויות שאת שמן ציינתי לעיל. ניו-יורק משופעת בישראלים טובים. לא צריך לחפש או לפגוש דווקא את המכוערים שבהם. ויש כאלה.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
