האחים היהודים של האחים המוסלמים

ביום בו נחשפה פרשה עגומה בגרמניה, ותא ניאו-נאצי שרצח בני לאומים זרים שחיו על אדמת גרמניה, ובאותו היום בו כנסת ישראל התחילה מהלכי חקיקה שימשיכו את הקו האנטי-דמוקרטי והלאומני של נציגי המיעוט הפחדן והתוקפן, צצו ועלו גם ברשת ניצני הפורענות הגזענית והרימו ראש.

אם הנציגות בכנסת כבר מעבירה חוקים שמטרתם דומה, קרובה או זהה למטרות של האחים היהודיים, אז למה זה ייפקד מקומם מן הבימה הציבורית?

משאול תחתיות של ביבים אידיאולוגיים, שכנסת ישראל כבר חוקקה כנגדם את סעיף 144 א' לחוק העונשין, צצו ועלו כרזות של גזענים המשפילות את בני המיעוט הערבי בישראל, ממש כפי שעשו הנאצים של ראשית המאה שעברה. וכך, בגלוי ולאור היום, מזוהים בשמם וקוראים קריאות גזעניות לצד תמונות פרובוקטיביות המבזות מיעוטים, צצו האחים היהודיים אל פני השטח.

הטלוויזיה שידרה אמש את הזמר אריאל זילבר מבצע את ההמנון החדש של נאמני "כהנא צדק", וברשת כבר מתרוצץ הקליפ בגלוי ובאין אכיפה.

אירן? הצחקתם אותי! אירן כבר כאן! מזמן! ברוכים הבאים לעולמם של האחים היהודיים, בני הדוד של האחים המוסלמיים.

ראשי הציבוריות הישראלית משלמים את מס השפתיים בהקשר של הטרור היהודי של "האחים היהודיים" לעניין תג-מחיר, אולם אין הם עושים דבר, ואף לא חצי דבר, על-מנת לוודא שהטרור היהודי מטופל ביד רמה כפי שנדרש הטיפול בטרור המוסלמי.

נתניהו המתהדר בהבנתו ובמומחיותו בענייני טרור, מי שהלך על הכרטיס של ביעור הטרור מן הארץ, מעלים עין ממעשי (ובעיקר ממחדלי) שותפותיו הקואליציוניות. נתניהו עסק בטרור כדי להיבחר לראשות הממשלה, ולכן הוא נוהג איפה ואיפה בין סוגי הטרור ומבחין בין האחים המוסלמים לבין האחים היהודיים.

נתניהו והקואליציה שלו שופכים שמן על מדורת ההבלים של השנאה והפחד, ומלבים את האש כמו היו חבורת נערי גבעות האוספים קרשים עבור מדורת ל"ג בעומר שלהם. את תפוחי-האדמה שהם משליכים אל האש הזו, הם מדמים בעיני רוחם לאבני הבניין של שלטון החוק, ובעודם מתלוצצים סביב למדורה הם קוראים בשמות אויבי האומה (שופטי ישראל, בתי המשפט המשלחים אותם לכלא, הוועדה לבחירת שופטים, לשכת עורכי הדין, עליהום...).

אין פלא שראשי הציבור המונע מפחד ושנאה אינם עושים דבר על-מנת לטפל במחלה של הציבור שלהם. ראשי הציבור הללו מונעים מאותו הפחד בעצמם, ועל שום שהפחד זורם כה חזק בעורקיהם, זכו לקבל את שרביט ההולך לפני המחנה. ובראש המחנה הם מובילים את הציבור שלהם לקיצוניות ומעודדים את ההקצנה של הפחד, ההפחדה, השנאה ואפילו את התוקפנות.

את התוקפנות בראש המחנה, מובילים שליחי הציבור הפחדן, עם מהלכי מחטף וחקיקה המונעים משיכרון כוח ועוצמה. ועכשיו, הפחדן שראה עצמו (בדמיונו הגלותי ובמוחו המתגונן) כאילו היה החלש והמותקף (כאשר במציאות הוא התוקף, הכובש ורומס זכויות האדם על יסוד דת ולאום).

התוקפנות האלימה, שעד כה הייתה נחלת מיעוט אלים ומתפרע ברחבי הגדה ועזה, זו שעד כה קיפצה רק מעל גבעות טרשים ותפסה בכוח ובניגוד לחוק ולמוסר אנושי כל פסגת הר, עושה כעת את אותם מהלכי התנחלות גם בתוככי הציבוריות הישראלית. אלא שהפעם, ההתנחלות המתעלמת מזכויות של אחרים אינה מופנית כלפני תושבי הגדה והרצועה, אלא שהיא מופנית כנגד תושבי ישראל עצמה. כאן בבית פנימה. פריעת החוק נעשית בכנסת, בוועדות חקיקה, בבתי המשפט, ובחקיקות נירנברג.

אך הנציגות בכנסת היא רק קצה הקרחון של התופעה האנטי-דמוקרטית המתעלמת מן החוק ומצפצפת על הרוב המכריע בציבוריות הישראלית. זוהי החזית המאורגנת (הנחזית להיות "מהוגנת"), ואשר מחילה את השיטה הגלותית על כנסת ישראל. אלה נציגי ציבור שרואים בתועלת לציבור שלהם את הערך העליון, והם נעדרי גישה ממלכתית לחלוטין.

הדואליות הערכית של קיום "גלותי" המתיר לשקר לשלטון, להוליכו שולל (תוך שימוש במילים כמו "אחדות העם"), מאפשרת לנציגי הציבור הזה להוליך שולל את הציבור הישראלי כולו, לפלג במסווה של מאחד. לאור הדואליות הזו, מתבקשת השאלה הבוחנת את הציבור האמיתי שמאחורי נציגי הציבור הללו, אלה חברי כנופיות הטרור היהודיות השואבות את האידיאולוגיה שלהן מאותה הבאר שממנה שואבות כנופיות הטרור של "האחים המוסלמים". הדת היא הדין והיא הצדק.

במאמץ משותף בין הפחדנים והשונאים, החלה הקואליציה של נתניהו בהתקפה פראית על כל מה שמרגיש לה כמקור לאיום. החל באזרחי המדינה שצעדו ברחובות בקיץ האחרון על ענייני כלכלה וחברה, דרך עמותות המקיימות פעילות התנדבותית לקידום ערכים של עזרה הדדית בין בני אדם, עזרה בין בני אדם לחיות, קידום ערכים של שלום חברתי ומדיני, ולבסוף, גם בפירוק העצמאות של הרשות היחידה שעדיין מקיימת את עיקרון הפרדת הרשויות.

הפוליטיקאים במבצע "עליהום" על כל מה שמשקף להם את הנחיתות המוסרית והערכית שלהם לנוכח המציאות. במדינה שקמה על חורבנו של העם היהודי בידי פחדנים ושונאים שחוקקו את "חוקי נירנברג" לפני כמעט 80 שנה, קם דור של פוליטיקאים שרואה במערכת המשפט את המשך זרועו הארוכה של הפוליטיקאי בדיוק כפי שעשו הפחדנים והשונאים של אז.

ישראל היא מדינת מהגרים, אליה נקבצו ובאו המוני אזרחים שדמוקרטיה היא מילה זרה לתרבות שממנה באו, ולעולם הערכים שממנו שאבו את מקורות חינוכם והשכלתם. באופן מיוחד מתקשים המהגרים מארצות קומוניסטיות לשעבר (בריה"מ), או דיקטטוריות (מדינות ערב), להסתגל לרעיון שבו פחד אינו משחק תפקיד מרכזי, וחיים של חירות, שוויון ואחווה בין אנשים אינם מקושרים בהכרח עם זהות דתית, גזעית, תרבותית, מגדרית וכיוצא באלה.

לפיכך, נאספו תחת מעטפת של "רוב" פרלמנטרי, כל פחדני ההוויה הישראלית, כל מי שמגדירים את עצמם על-ידי בידול עצמי מן האחר והשונה, וכל מי שהגדרתם העצמית נסמכת בעיקר על סקטוריאליות ושואבת את כוחה מן הפחד מכל מה ששונה ואחר. ברשימה אחרת בעניין זה פירשתי את זהות המטריה שתחתיה נקבצו ובאו כל אלה, ועמדתי באופן מיוחד על השיטה של ביבי לאחוז בשלטון על-ידי התקרבות אל הקיצוניות של השנאה על-ידי התרחקות מן הערכים המקוריים של תנועת הליכוד ומנחם בגין מקימה.

אם מבודדים את התאריכים ואת השם המפחיד 'חוקי נירנברג', ובוחנים אך ורק את תיאור הערך שניתן לחוקים הללו ואת מטרות החקיקה, ניתן לראות בבירור את הזהות והקרבה הרעיונית והאידיאולוגית שבין החקיקה שהריצה ממשלת נתניהו בימים האחרונים לבין מערכת חוקי נירנברג של 1935.