מיזם הנישואין של יצחק

פרשת חיי שרה מוקדשת כולה להליכי האירוסין והנישואין של האב האמצעי, יצחק, עב"ל רבקה אמנו. לפני שנתייחס במבט של אקטואליה נאמר כמה מילים 'מן המקורות';

ברכות פורמליות ואישיות

כולנו מכירים את טקס הנישואין המקובל כיום, הנפתח בברכת הגפן ולאחריה ברכת האירוסין מפי הרב העורך את החופה. לאחר קידושי הטבעת והכתובה מגיע שלב ברכות הנישואין. ברכת חתנים נלמדת במסכת כלה מפסוק בפרשתנו, כמצוטט בראש המדור: "ויברכו את רבקה". והעירו בתוספות [כתובות ז', ב'] שמכאן נלמד שגם באירוסין על-ידי שליח, כפי שאירע ליצחק ורבקה (מאוד לא מומלץ!), נוהגת ברכת חתנים, שהרי אליעזר שימש כבא-כוחו של החתן דנן, יצחק בן הרב אברהם. וסיימו בתוספות שאין ללמוד הלכה מפסוק זה, שאינו אלא אסמכתא, שהרי פשוטו של מקרא אינו קשור כלל לברכת חתנים.

נוסיף, שלא רבי אליעזר (העבד מדמשק, השליח לקידושין) הוא שברך, ולא רב הקהילה או מי מ'רבני צוהר', למשל, אלא אחרים. ובכלל, צריך לומר שכל הז'אנר הפיקנטי של דיונים הלכתיים במעשי האבות בספר בראשית, שקדמו למתן תורה, אינם אלא פרפראות לתורה, אסמכתאות והשראה, ולא גופי תורה והלכה מדאורייתא.

אם נחפש לשאוב השראה מברכת פסוק זה, שומע אני 'מתחת למילים' המלצה לדרשות חיזוק לבני הזוג מצד בני המשפחה והסובבים. יתר על כן, מכאן רמז גם ל...דרשנות חברתית ופוליטית במעמד אישי-אינטימי זה, שהרי גופה של ברכה מפורשת בפסוק: "אחותנו, את היי לאלפי רבבה, ויירש זרעך את שער שונאיו".

(ובמאמר מוסגר: בשבוע שעבר, מיד לאחר העקידה, ברך הקב"ה את אברהם: "ויירש זרעך את שער אויביו" [כ"ב, י"ז]. משפחת בתואל ברכה את הבת-האחות רבקה, לרגל אירוסיה: "ויירש זרעך את שער שונאיו". והעיר רבנו בחיי על התורה [דברים ל', ז'; הקטע הושמט בעבר מאימת הצנזורה] כי "אויביך - ישמעאל, שונאיך - עשו... ואלו שתי האומות שאנחנו משועבדים תחתיהם ומפוזרים ביניהם... והאויב גדול מן השונא... שבני ישמעאל קשין לישראל יותר מבני עשו". מה מתאים אפוא שאברהם נתברך כלפי ישמעאל בנו, האויב, ורבקה כנגד עשו בנה, השונא).

תקנות נישואין מחייבות

נשוב לטקס האירוסין-נישואין; בראש המאמר צוטטה הגמרא במסכת כתובות ש"ברכת חתנים בעשרה", בהסתמכות על המניין שאסף בועז לחתונתו עם רות הגיורת. גם לימוד זה אינו אלא אסמכתא, מ"מ נפסק בשו"ע [אהע"ז ל"ד, ד'] "ברכת ארוסין צריכים עשרה לכתחילה". והעירו מפרשי השו"ע שברכת חתנים לנישואין חייבת להיות בעשרה נוכחים, ולא רק לכתחילה. אכן, גם קרובי משפחה, ואפילו החתן עצמו, יכולים להיחשב בכלל העשרה (אך כמובן לא העדים). מציאות זו של מניין מצומצם נפוץ בחתונות מתגיירים.

והנה נקודה לעיון ולדיון שלא שמעתיה עד כה ולא ידעתי פתרונה; אם זקוקים למניין יהודים שומרי מצוות, או לפחות מסורתיים המוכנים להצטרף למניין, מסופקני האם בחתונות חילוניות מתקיימת דרישה זו. כלום ניתן לצפות שהרב עורך החופה יגרור עמו שביעיית 'משמחים' שיצטרפו אליו למניין עם שני העדים הכשרים? אתמהה!

מכיוון שנוכחות מניין איננה מחייבת בהחלטיות קשוחה תיקנה הרבנות הראשית לישראל בשנת תש"י (1950): "אסור לכל איש ואשה לקדש ולארס שלא בשעת חופה ובעשרה, אחרי הרשמת הנישואין במשרדי לשכת הרבנות שבכל מקום. הננו גוזרים על כל איש ורב ישראל (שלא) לסדר קידושין ונישואין אם לא שהוסמך לתפקידים אלו" על-ידי הרה"ר לישראל.

צוהר לנישואין

לאחרונה עלתה על השולחן התקשורתי מציאות עגומה של ריבוי 'נישואין פרטיים' כדת משה וישראל. יש מהם מסיבות כלכליות, בנישואין שניים, כדי לשַמֵר זכויות פנסיה וכדומה, ואת אלו עוד אפשר להבין. יש מהם מתוך שיוך לקבוצות חרדיות בעלות 'דת עצמאית'. אך יש מהם (כולל חובשי כיפות) הרוצים להפגין בדרך זו נגד הממסד הדתי, כאשר שנאת הרבנות בגרונם. חפצים הם בנישואין כדת משה וישראל אבל איבתם מעבירה אותם (ואת הרבנים משתפי הפעולה) למחוזות אנרכיסטיים. ושמא יירתעו אם יקראו את הפיסקה דלעיל לפיה הם לא רק עוברים על חוק המדינה והסדר הציבורי אלא גם על... 'תקנות הרה"ר תש"י'!

ובעיקר לא הצלחתי להבין מה פסול מצאו ב'רבני צוהר', בפרויקט הנישואין המפואר בפי כל. ואם תאמר שחובבי-דווקא אלו משייכים גם את 'רבני צוהר' לממסד, תבוא התכתשות 'צוהר' לפני כעשרה ימים עם הרה"ר ושר הדתות ותכשיר אותם לבוא בקהל, גם בקרב האנטי-ממסדיים...