כוח להמון העשוק והמיואש

לאחרונה צפיתי בכתבה של כתב החינוך של חדשות ערוץ 10, אסף אוזן, על גננות אשר החליטו לפרוש מהסתדרות המורים ולהקים ארגון מקצועי חדש. לשם כך הן נעזרות ביו"ר ארגון המורים העל-יסודיים, רן ארז, אשר מייעץ להן בנושא.

הדבר מזכיר את מה שקורה במאבק הרופאים. הסתדרות הרופאים בישראל (הר"י) הוא ארגון דו-ראשי המורכב משני גופים מרכזיים: ממועצה מדעית השוקדת על שמירת רמת הרפואה בישראל על-ידי קביעת תוכן מסלולי התמחות, עריכת מבחני התמחות, אישור הקמת בתי-חולים ופיקוח על רמת ההוראה. ומאיגוד מקצועי המאחד את כל רופאי ישראל ואמור לדאוג להם אישית ומקצועית. האיגוד המקצועי מורכב גם מרופאי המדינה ומרופאים העובדים בקופות החולים ובמרפאות.

לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, התקציב לבריאות מחולק לפי שני קריטריונים מרכזיים: מספר המבוטחים בכל קופה וגילם.

תיאור התהליך: הקופות משלמות לבתי-החולים תמורת השירות. תעריפי האשפוז והניתוחים נקבעים על-ידי משרד הבריאות, אך בפועל מתנהל משא-ומתן מסחרי בין הקופות לבתי-החולים. מה שהופך את בתי-החולים לגוף חזק היכול לשלם לרופאים כגמולם.

מאחר שמצב זה אינו מתרחש בפועל, הקימו רופאי הקהילה ארגון עצמאי בשם "ארבל", בו הר"י אינה מכירה. ולכן, כדי שהגננות יצליחו במשימתן, הן חייבות להיות מאוחדות ומאוגדות סביב רעיון מרכזי אשר יוביל אותן בדרכן הצודקת.