תוצאות הסיבוב הראשון של הבחירות לפרלמנט במצרים הן בבחינת מכה נוספת לתודעה הקולקטיבית אצל גורמי ההערכה בישראל. דומה כי המציאות המשתנה במזה"ת בתדירות כה דרמטית אינה מופנמת די הצורך בצידנו, וניכרת עדיין טביעת האצבע של התיזה המייחסת סיכוי לתרחיש שבו ההגיון והשכל הישר יגברו על הלהט הפונדמנטליסטי.
היה מקום להניח כי התפנית האסטרטגית שהוטחה בפנינו בחודש פברואר 2011 תזעזע את אמות הסיפים, לפחות בעיצוב מסרי הערכת המודיעין השנתית, ותקרין על גיבוש האסטרטגיה הישראלית. אולם לפחות בהקשר המצרי, הסתמנו "חסמים קונספטואליים" בכל הנוגע לחיזוי התהליכים הפנימיים, אשר נכון לעכשיו נחשפנו אך לקצה הקרחון שלהם.
העובדה היא כי הצמרת הביטחונית הישראלית ניסתה להנחיל מסרי הרגעה חוזרים ונשנים בדבר איתנותה של המועצה הצבאית הזמנית במצרים, משל בידי הצבא המפתח להכרעת מגמת פניה של המהפיכה במצרים. היו בצידנו שהשתכנעו ושיכנעו כי זה הזמן לעשות את הכול כדי לבצר את משענת הכוח של המועצה הצבאית בקהיר ובלבד שהדבר יישמר את בסיס קיומו של הסכם השלום הישראלי-מצרי.
בהקשר זה, שוב ושוב כשלנו בזיהוי הלכי הרוח והזרמים הלטנטיים הרווחים בקרב האוכלוסיה במצרית, נטינו לסמוך במידה רבה מידי על מה שהשתקף מן הרשתות החברתיות ולגזור מכך מסקנות גורפות באשר למגמת פניה של מצרים בעידן שלאחר מובארק, ובמשתמע לזהות תהליכים מפיחי תקווה, בכיוון של דמוקרטיזציה ושלטון נקי מגילויי שחיתות.
דומה כי מימד זה אינו עניין של מה בכך, שכן מתברר בעליל כי הכלים המייצגים את "הכפר הגלובלי" הם במידה רבה נחלתן של האליטות במדינות ערב, בעוד הרוב המכריע של האוכלוסיה אף אינו חשוף לקידמה הטכנולוגית, שלא לומר נבער מדעת, ללא נגישות לעולם הממוחשב ורחוק מהבנה של ממש באשר למהותה של מהפיכה. לעומת זאת, שכבות אלה באוכלוסיה הערבית חשופות לדרשות ודברי הסתה של אנשי דת שכוחם הרטורי סוחף ומלהיב, בשל הנגיעה בעצבים הרגישים המשותפים למכנה המשותף הרחב ביותר באוכלוסיה.
שורות תחתונות סטריליות מדי
אין זה סוד כי קיימים פערי מידע בלתי נדלים בכל הקשור לתמונת המודיעין לגבי המצב הפנימי במצרים, אולם גם דרך הצוהר הקיים, מן הדין שיזוהו תהליכים ויודגש מימד הסיכונים במלוא עוצמתם, שכן בנפשנו הדבר. למחדל זה שותף במידה רבה, גם המערך הדיפלומטי של מדינות המערב בקהיר, אשר נהנה מנגישות "מבוקרת" מדי לרחשי הרחוב, וגזר מכך "שורות תחתונות" סטריליות מדי. מגבלות הנגישות למוקדי הפעילות של הגורמים האיסלאמיים השונים במצרים הם, במידה בלתי מבוטלת, המקור לגיבושה של הגישה הנאיבית מדי שהוקרנה מקהיר אל ירושלים ובירות המערב.
תמוהה במיוחד גישתו של הממשל האמריקני בהקשר לסוגייה המצרית, בהינתן הקונפליקט האינהרנטי בין השקפת העולם הדוגלת בעידוד תהליכים דמוקרטיים בעולם לבין הפנמת המציאות התהליכית במצרים, גם כדבר המשתקף במלוא עוצמתו מתוצאות הסבב הראשון של הבחירות במצרים. בוושינגטון מסרבים משום מה להתנער מה"אידאה
פיקס" המקבעת עדיין את המושג "אביב ערבי" כמאפיין את התהליכים העוצמתיים הפוקדים את העולם הערבי בשנה האחרונה.
גם אם וושינגטון יכולה להרשות לעצמה טעות מודיעינית אסטרטגית ב"חצר האחורית" שלה , הרי כי ישראל אינה יכולה להתמודד עם תוצאותיו של מחדל מודיעיני נוסף בהתייחס לעולם הערבי. חשוב להדגיש כי גם בנסיבות הנוכחיות, אין מדובר בכשל איסופי גרידא, אלא בטעות הערכתית קריטית, בפרט כאשר ניצני התהליכים ביצבצו כבר בחודש פברואר.
מכאן מתבקש כי גורמי ההערכה הישראלים יידרשו מעתה ואילך לתרחיש הקיצון (WORST CASE SCENARIO) גם כתשתית מתודולוגית במלאכת ההערכה הנוגעת לתהליכים במדינות המזה"ת, בעיקר בהינתן פערי המידע שהם בבחינת אילוץ ממשי.
העדפת הלהט הדתי על פני ההגיון הצרוף
הגישה הרציונאלית שיש לה לעיתים משקל מכריע בעיצוב מסרי ההערכה, כבודה במקומה מונח, אולם, לפחות בהקשר המצרי, מי שמתבסס על מצרף של שיקולים מנחים , דוגמת התלות המובהקת בסיוע הכספי האמריקני, הזיקה ההכרחית לוושינגטון בהתייחס למקורות אספקת אמצעי לחימה וחלקי חילוף, שיקום תחום התיירות ועוד, כל אלה כפקטורים שיכריעו את הכף לטובת שימור הסכם השלום עם ישראל - מסתכן בכשל מודיעיני קולוסאלי.
המימד הדתי הפונדמטליסטי במצרים המעצים את נוכחותו במסדות השלטון במדינה זו וככל הנראה עלול אף לדרבן מגמות הקצנה שיבואו לכלל ביטוי גם בסבבי הבחירות הנותרים, סופו שיעדיף את הלהט הדתי על פני ההגיון הצרוף, גם אם משמעות הדבר "כריתת הענף" במלוא מובן המילה .
על כן בהינתן האמור לעיל, במישור המעשי, ראוי כי המחקר המודיעיני בהקשר המצרי בפרט, ימקד פעילותו בהערכת מודיעין לטווח הקצר, שכן כך יהיה ניתן להמליץ על כיווני פעולה פרגמטיים, שיותאמו לקצב ולמגמות התהליכים בשטח עצמו. נראה כי באופן כזה יהיה ניתן להשפיע על התנהלות זהירה וגילוי רגישות מירבית באופן שהמהלכים שיינקטו בפועל, לא יסנדלו את ישראל בהקשר לעיצוב מדיניותה העתידית מול מצרים.
