תנועת המחאה של הקיץ האחרון זיהתה את בעיית יוקר המחייה והציפה את בעיות הכלכלה הישראלית כפי שבאו לידי ביטוי ב"מחאת הקוטג'" ו"מחאת הדיור". גם שוק החלב וגם שוק הנדל"ן היו במוקד המחאה ולא במקרה. מדובר בשני תחומים שבהם מעורבות הממשלה ושלוחותיה היא עמוקה במיוחד, אולם למרבה ההפתעה, דרישות המוחים לפתרון הבעיות בשווקים אלה התמקדו בבקשה דווקא לעוד יותר מעורבות ממשלתית ומגבלות.
"אנו רוצים שהממשלה תפתור לנו את הבעיות", זעקו משובטי
דפני ליף בסגנון שהיטיב לנסח מייקל בלומברג בתארו את המחאה התאומה בארה"ב: "איננו יודעים מה אנו רוצים, אך אנו רוצים זאת עכשיו". לנוכח מצב זה, עולה לזיכרון גם אמרתו של ההוגה הספרדי חוזה אורטגה איגאסט: "כשההמונים רעבים, הדבר הראשון שהם שורפים הוא המאפיות".
מצב מסוכן זה והחשש האמיתי לאיכות החיים בישראל על-רקע ענני הסערה הכלכלית מאירופה וארה"ב המתחשרים מעלינו, הובילו לייסוד "התנועה הליברלית החדשה". מקימי התנועה זיהו כי הגורם המרכזי לבעיית יוקר המחייה בישראל הוא מעורבות ממשלתית שיצרה שוק מעוות - החל מעודף של חברות ממשלתיות מסואבות הנשלטות על-ידי העובדים מצד אחד (
רכבת ישראל, דואר, חברת החשמל, מקורות ועוד) וכלה ב"טייקוניזציה" של תאגידים הנהנים מהגנת המחוקק המונע תחרות חופשית. את כל זה אפשר אולי לתאר כקריקטורה של "קפיטליזם", או כפרוטקציוניזם בתחפושת.
התנועה הליברלית החדשה אשר נוסדה בקיץ האחרון התפנתה השבוע מהפגנות, הקמת דוכני הסברה והרצאות, והחלה בפעילות משפטית. היעד שבחרה התנועה לתקוף תחילה הוא שוק הדבש על-ידי עתירה שהגישה לבג"ץ.
במבוא של העתירה נכתב: "העתירה עוסקת במוצר מסוים, הדבש, אך לפסיקה בנושא זה יהיו השלכות על מוצרים אחרים בישראל שהם יקרים בצורה משמעותית מהמקובל במדינות מפותחות אחרות. כפי שיובהר בעתירה, מחירי המזון הגבוהים בכלל, ומחיר הדבש הגבוה (לעיתים פי 3 מהמקובל במספר מדינות) בפרט, נובעים מחסימת השוק המקומי לייבוא באמצעות מכסים דרקוניים, וכן מרגולציה רחבה המחזקת את כוחם של התאגידים הגדולים במשק, תוך פגיעה בעקרונות חוקתיים בכלל וב
חופש העיסוק בפרט".
המסמך המלא - כאן
שוק הדבש פועל כיום מכוח צווי חירום, כשהוא דורס את זכויות הפרט ובמיוחד את חופש העיסוק בשם הגנה על המקורבים. למשל, החקיקה מאפשרת צווים אבסורדיים כגון: "לא יעביר ולא יוביל אדם דבש בכמות שמשקלה הכולל עולה על 6 ק"ג, אלא באישור בכתב מאת המועצה ובהתאם לתנאיו". (צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור דבש ומכירתו), התשל"ז - 1977).
הסרת המסך מעל השקר הפופולרי
במוסף "צדק" של "מקור ראשון" (9.12.11) מספר העיתונאי עקיבא ביגמן על החקלאי צחי גולדנברג, ממושב גמזו, שהחליט להקדיש את חייו לגידול דבורים ולדבש. הוא לא ידע לתוך מה הוא נכנס. אומנם, כשבחר להיות כוורן, הוא ידע כי מדובר בחרקים עוקצניים במיוחד, אך מה שלא ידע הוא שבתחום יש גורם גדול הרבה יותר ועוקצני פי כמה. צחי גילה זאת לפני כחצי שנה, כאשר ביום חתונתו הגיעו פקחים של מועצת הדבש והחרימו לו כארבעים כוורות רוחשות שעמדו בשיא תפוקתן. מאז מתנהל בעניין הליך משפטי אשר במהלכו זכה אומנם צחי להחזרת הכוורות, אך איבד את הדבש שהיה בהן ואף חויב בתשלום הוצאות ההחרמה שהיו למועצה.
"נגד הבן שלי נערכו לא מעט משפטים", מספר יוסי גולדנברג, פרדסן ממושב גמזו ואביו של צחי. "הוא הגיש למועצה בקשה לגדל דבורים, ואחרי מאבק ממושך, הם אישרו לו כמות קטנה במספר נקודות. אלא שבתקופת הפריחה ביקש ממנו מנהל מטע האבוקדו במושב להעביר את הכוורות למטע שלהם בשביל להגדיל את ההאבקה של הפרחים ולהגדיל בכך את היבול. כשהדבר התגלה למועצה, הם הגיעו והחרימו את הכוורות".
צחי גולדנברג הינו רק אחד מני רבים הנאלצים לחיות כאוכלוסיה נכבשת בישראל הדיקטטורית, שבה נשלטת פרנסתם על-ידי צווים ותקנות לשעת חירום.
אם ביקשנו דוגמה להיווצרות ריכוזיות בשוק ולחניקת התחרות החופשית, הרי ששוק הדבש מייצג אותה נאמנה גם בתוצאות של חלוקת השוק: מכוורת יד מרדכי שטראוס בע"מ שולטות על 63 אחוז מן השוק בישראל, מכוורות עמק חפר - על 25 אחוז, ושארית השוק מפוזרת בין מספר רב של שחקנים קטנים.
במבוא של העתירה צויין עוד, כי מלבד נימוקים משפטיים, נשענת העתירה "גם על מחקרים כלכליים המראים כי הורדת מכסים ופתיחת שווקים לתחרות היא הדרך הטובה ביותר להביא לגיוון במוצרים ולהוזלת המחירים. בנוסף לכך, הטיעונים המובאים להלן מקבלים חיזוק משמעותי מהוועדה לשינוי כלכלי וחברתי (ועדת טרכטנברג), אשר פרסמה את המלצותיה לאחרונה וקבעה כי ענף המזון הוא הענף עם כשלי התחרות הגדולים ביותר וכי בעוד שבשאר העולם מחירי המזון התייצבו ממחצית 2007 עד סוף 2010, בישראל המחירים עלו מהר יותר, ולא רק שלא התייצבו אלא המשיכו לעלות.
"לדברי הוועדה, הדבר נובע, בין היתר, מרמת ריכוזיות גבוהה במקטע הייצור והיבוא של מוצרי מזון ובהגנות מכסיות ואחרות שמעניקה המדינה לענף המזון מזה שנים רבות: 'ענף זה מהווה דוגמה למארג החלטות רגולטיביות שנתקבלו בכנסת ישראל, ממשלת ישראל ואצל רבים מפקידיה, המעניקים למעשה, גם אם לא תמיד בכוונת מכוון, מעטפת הגנה תחרותית למספר מצומצם של יצרנים ויבואנים מקומיים'".
עדיין לא ברור אם בית המשפט העליון יחליט לנקוט עמדה במקום שבו נראה כי כשלה המחאה הציבורית ועומדות להיכשל ועדת טרכטנברג וועדת הריכוזיות במשק. אך נראה כי הפעילות הציבורית המתעוררת, המסירה את המסך מעל השקר הפופולרי, כאילו בישראל נהוג שוק חופשי כושל המצַפֶּה להסדרה ממשלתית, עומדת להשיג הישג אחד חשוב: גם אם יידחה מועד השחרור של אזרחי ישראל מכבלי המעורבות הממשלתית המזיקה, הרי שאת השחרור הרעיוני של זיהוי המציאות לא ניתן יהיה להסיג לאחור. בג"ץ הדבש הינו אבן דרך חשובה במסע להוצאת מתוק מעז.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
