הבלון הנפוח של מופז

לפני שנים, כשבאתי להצביע בבחירות לכנסת בפעם הראשונה, התלבטתי למי. למורה חכם שהיה לי הייתה הצעה שעד היום מלווה אותי בדרך לקלפי: אל תסתכל על המצע - הוא ממילא לא יותר מאשר פיסת נייר, אל תקשיב לנאומים ולהצהרות - הם בסך-הכל גיבוב לא-מחייב של מילים. תסתכל בעשייה.

ובאמת מאז ועד היום כדי לדעת מה מידת ההערכה שלי כלפי חבר כנסת, אני בוחן אותו לפי פעילותו ולא לפי הופעותיו בתקשורת. יכולתו להעביר חוקים, לקדם את רווחתו של האזרח ולפעול למענו במישורים השונים היא המוכיחה יותר מכל האם הוא נאמן לתפקידו ולציבור בוחריו.

עיון באתר הכנסת ובאתר "כנסת פתוחה", המאפשר פילוח ומעקב צמוד אחרי כל חבר-כנסת, חושף אמיתות רבות שעבורנו כציבור אינן תמיד גלויות.

בסך-הכל ח"כ

בקדימה, כמו בשאר המפלגות, יש חברי כנסת לא-מעטים שפעילותם הפרלמנטרית ראויה להערכה. אך יש גם כאלה שפעילותם הפרלמנטרית שואפת לאפס. כזה הוא חבר הכנסת שאול מופז, המציב את עצמו כאלטרנטיבה ליושב-הראש ציפי לבני.

אמנם גם פעילותה הפרלמנטרית של לבני רחוקה מלהשביע רצון, אבל לה לפחות יש סיבות - היא ראש אופוזיציה ויו"ר של מפלגה גדולה. מופז, לעומתה, הוא לא שר, לא סגן-שר אלא בסך-הכל חבר כנסת, וככזה - הוא נדרש למלא נאמנה את חובותיו הפרלמנטריות.

0 חוקים

על-פי הנתונים, הנוכחות של מופז במשכן הכנסת היא רק 11.6 שעות שבועיות בממוצע. בוועדות הכנסת מצבו חמור בהרבה: מצב הנוכחות הממוצע שלו הוא 0.06 ישיבות ועדות בחודש!

מספר השאילתות שהוא מגיש הוא 0. גם בתחום החקיקה מצבו בכי רע. מספר החוקים שעברו בזכותו הוא 0. הוא אינו יוזם הצעות חוק, אלא רק מצטרף להצעות שאחרים הציעו. גם כאשר שמו מופיע כיוזם, למעשה מדובר בהצטרפות לח"כ אחר שיזם. הצעת החוק היחידה שאותה יזם היא מלפני שנתיים וחצי(!). היא עוסקת בהנפת הדגל במוסדות ציבוריים, אך עד היום היא תקועה.

בכנסת הקודמת הוא היה שר תחבורה, ובימיו כשר נתקעו פרויקטים ויוזמות רבים. ניתוקו מפעילות המשרד התבטא בכנסת הנוכחית עת ניתק כל קשר עם תחום התחבורה. מצופה אולי משר התחבורה לשעבר כי יציג חוקים בנושא, יגיש הצעות לסדר ויצטרף לאחת השדולות בנושא. אבל מופז ניתק מגע. המגע האולי יחיד שלו עם משרד התחבורה הוא בדוחות המבקר על תפקוד המשרד בעת שכיהן בו כשר.

קריירה אישית

שאול מופז עסוק במיוחד בקידום הקריירה האישית שלו, ומתקשה להיות שליח ציבור. הוא אולי צמח מתוך העם, אבל מנותק ממנו. בשנה שעברה הוא הוציא מקופת הכנסת 72,986 שקל כהוצאות קשר עם הציבור, אבל 41,700 מתוכם נועדו עבור שירותי ייעוץ מקצועי, ו-14,757 עבור טלפונים סלולריים.

רק במדינה שאינה תובעת דין-וחשבון מנבחריה יכול אדם שכזה להציג מועמדות לראשות ממשלה.