זה בשבילך, אהוד פרלסמן

קראתי בעיון את רשימתך "נרי אבנרי, זה בשבילך" (News1, 13.12.11), שבה את מביע דעה מנוגדת לדעתי בפרשת אנסי קצב. "אני לא מרחם עליו", כתבתי והסברתי: "גם כשאני מצליח להתניע כמה שניות חמלה - הרהור קצר בקורבנות, והחמלה מתפוגגת". קראת וזינקת למקלדת. בשונה ממני, דעתך הפוכה. אתה מרחם עליו, בגין התחושה שבפרשה הזאת אין קורבנות (נשים), ואם יש - משה קצב הוא הקורבן.

יצאנו משתי נקודות מוצא שונות. אני התייחסתי לקביעת בית המשפט, ואתה - כמי שהעמיק לחקור בפרשה - התייחסת למה שקרה לדעתך במציאות. ומה שקרה - כך אתה בטוח - לא היה אונס. ונניח שעל-פי "האמת העובדתית" לא היה אונס, בית המשפט קבע אחרת. אני התייחסתי ל"אמת המשפטית", שהיא הקובעת.

אמת משפטית, יכולה להיות שקר עובדתי. ברגע שבית המשפט קבע שהשקר הוא אמת - כללי המשחק מחייבים קבלת הדין. אין בכלל הזה משום ביטול המציאות - הרשעת עמוס ברנס מוכיחה זאת - אלא הרכנת ראש מול הקביעה (המקוממת) של השופטים. בלי זה - אין משפט. ואת זה מבינים גם פרקליטיו היקרים של קצב. למרות המוניטין שלהם כפרקליטי צמרת - הם לא הצליחו לשכנע את (שישה) השופטים במה שאתה מנסה לשכנע אותי.

יכול להיות שיום אחד יקרה משהו מפתיע שיהפוך את הכרעת הדין. עד אז, כל אחד רשאי להחזיק בדעתו...