סובלנות דתית או שמד?

כל הויכוח על פרשת קווי האוטובוס החרדיים היה מיותר אילו בישראל היה קיים משטר דמוקרטי - סובלני ולא מדינת שמד עם כלים דמוקרטים לכפיה פשיסטית על חרדים וערבים. בואו "נטוס" לכמה שורות למדינות נאורות באמת, עם יחס סובלני לדתות, מיעוטים והשקפות. והמדינות המוצעות הן ארה"ב וקנדה.

במדינות הללו מקיימת היהדות החרדית קווי נסיעות תדירים עם הפרדת גברים ונשים מוחלטת ובחלקם אף קיימת מחיצה. יתרה מכך, באותם קוים - תוך כדי הנסיעה, מתקיימים גם מנייני תפילה - ובמיוחד שחרית, ואז שוב מופעלת המחיצה. הקווים הללו הם קווים פרטיים המופעלים ע"י יהודים חרדים ואין המדינה מתערבת בתוכנם המהותי אלא אך ורק במינהל התקין שלהם. גם נוכרים העולים על קוים אלה נשמעים למנהג ומבינים כי עלו על קו פרטי ודתי . אף נוכריה שעלתה על קו כזה בניו-יורק לא השתוללה בפרובוקציה קיצונית כמו אותה חילונית מאשדוד ושכמותה מערים אחרות.

הקווים הללו עוברים בערים המרכזיות של ארה"ב וקנדה ומעולם לא הייתה עינו של הנוכרי הלבן או השחור צרה בהידור הזה. ניו-יורק, בולטימור, מונרו, מונסי , ליקווד ומונטריאל הם חלק מהיעדים הללו ומעולם לא חשבו ראשי המדינות הללו לצאת נגד "הדרת נשים" יהודיות. כי באותן מדינות יודעים כולם - מקטון ועד גדול, כי ליהודים יש אוטונומיה דתית ויש לכבדה ולא להתערב בה ולפגוע ברגשות הדתיים של חבריה . כי במדינות הללו כולם יודעים - מקטון ועד גדול, כי הנשים היהודיות החרדיות לא רק שאינן מודרות אלא הן החפצות בהידור מסיבות דתיות. כי מדינות הללו יודעים כולם - מקטון ועד גדול, כי כל קבוצה דתית ראויה לכיבוד זכויותיה ואסור לנסות להעבירם על דתם.

נכון שגם שם היו מקרים של ניסיון לפגוע בסובלנות הזו אך הם היו מקרים בודדים ובית המשפט האמריקני החליט בלי משוא פנים שמי שרוצה לנסוע בקו דתי - פרטי צריך לכבד את הנוהל השורר שם. דוגמה כזו הייתה בעיר החרדית מונסי במדינת ניו-יורק שבארה"ב. יהודיה חילונית (בטח לא נוכרית!) הגישה תביעה לביהמ"ש האמריקני נגד החברה החרדית להסרת המחיצה. בית המשפט קבע כי מאחר שזו חברה דתית - פרטית ולגב' יש תחבורה חילופית (ללא הפרדה ומחיצה) לעיר ניו-יורק הרי היא איננה חייבת לעלות על הקו החרדי אם הוא מנוגד למצפונה.

חפצים בהדרת חרדים

אבל אנחנו חיים במדינה שהוקמה לא למען הסובלנות אלא כדברי ז'בוטינסקי על עדות המזרח והחרדים-"ללמדם תרבות מהי", אז אל לנו להתפלא על הרעש והמהומה הפרובוקטיבית בעניין. והנה לדוגמה מסתבר שלא מעט נשים חילוניות ואנטי דתיות (ובראשן ענת הופמן הפרובוקטורית ממר"צ י"ם) עולות לאוטובוסים הללו לא כדי לנסוע למחוז חפצן כדי לחולל פרובוקציות אנטי חרדיות כשהסיבות לכך נובעות משנאת הדת היהודית. לא פעם ולא פעמיים הייתי עד למראות כאלה, ובמיוחד בירושלים. אלה המוחים על "הדרת נשים" נגד החרדים דווקא חפצים ב"הדרת חרדים" מסיבות אנטי דתיות. ישראל איננה ארה"ב או קנדה אלא דומה יותר למדינות שכבר נעלמו כמו דרום אפריקה ורודזיה המיתולוגיות בהבדל של קיום מנגנון "דמוקרטי" בישראל נגד הצבורים הנשלטים.

למעשה אפשר היה לפתור מזמן את רוב הבעיה (למרות שגם אז היו נותרים לא מעט פרובוקטורים) אך גם לעסקנים החרדים - קטני הקומה, חלק לא מבוטל בבעיה. כשהפריטו את שוק התחבורה היו צריכים העסקנים החרדים לדאוג שיופעל גם קו חרדי ויהיה קשור לריכוזים החרדים - ובמיוחד לערים החרדיות. כוונתי איננה לקווים "פירטיים" חורקים אלא רשמיים ויעילים כמו באמריקה. אך כאן העסקנים החרדים הם אישים קטני קומה ולא כחבריהם בחו"ל - העושים לשם שמים בלבד , וכך למשל סובלים החרדים בגללם גם מאי קשר תחבורתי יעיל בין עיר חרדית זו לאחרת משום שחברות שונות עובדות בכל עיר כזו ואינן משתפות פעולה ביניהן לנסיעות קצרות אפילו.

עיקר ההחמצה הייתה באמצע שנות האלפיים כאשר מר שמואל הלפרט מ"יהדות התורה" כיהן כסגן שר התחבורה ולא עשה דבר לעניין התחבורה החרדית העצמאית - למרות שטף הרעיונות שקיבל ממשקיעים חרדים מחו"ל. הלה עשה - בימי חברותו בכנסת , אך ורק לביתו ואין זו מליצה.

ולסיום, האחרונים שיכולים להטיף מוסר דתי נגד התחבורה המהודרת הם לא החילונים אלא ה"רבנים הראשים". הללו אינם מיצגים שום ציבור דתי או חרדי, הם נבחרו בעסקות פוליטיות לא הגונות (תישאלו בבקשה את הרה"ג יעקב אריאל מר"ג...) וקופת שרצים פלילית מונחת על צאוורם. המוסד המושחת ביותר במדינת ישראל (ואני אומר זאת באחריות עיתונאית מלאה!) היא ה"רבנות הראשית". עבירות המתחילות מזיופי בחירות, עבור בשוחד ובהנפקת "תואר רב" פיקטיביים , אלימות פיזית ושקרים בבית המשפט (ע"י "רב" ראשי") וכלה בזנות וניאוף הם חלקה של "רבנות זו" בשני העשורים האחרונים", אך לא רק שאיש אינו ממצה איתם את הדין אלא שגם התקשורת והאנטי דתיים אינם משמיעים קול חקירה בעניינם . לא במקרה "הרבנים הראשיים" הללו פוערים פיותיהם בנושא לטובת המתנגדים לתחבורה המהודרת וזאת משום היותם בדרגת משרתי אדונים.