אריה דרעי הכריז בוועידת הנשיא ביוני 2011 כי הוא מקים תנועה חדשה בשם 'תיקון'. שמה של התנועה וההכרזה החגיגית הביאו אותי להרהר במושג תיקון, לגביו של אריה דרעי עצמו, והסיפור שלו כמשל על הפוליטיקה הישראלית, על פוליטיקאים ישראלים, ובמיוחד על פוליטיקאים הפועלים למניעת הוצאת 'התנועה האיסלאמית' אל מחוץ לחוק והמחזרים בכל מחיר אחר קולו של הציבור הערבי בישראל.
בשנת 1999 הרשיע בית המשפט המחוזי בירושלים את אריה דרעי באישומי 'התיק האישי' - עבירות לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים - וגזר עליו ארבע שנות מאסר וקנס של 250,000 ש"ח.
בפסק הדין כתבו השופטים: "קשה היא תמונת השוחד, שנתגלתה בראיות ותוארה בהכרעת הדין. אין מדובר בכישלון בודד של צעיר שעתה זה נחשף למנעמי השלטון, אלא במי שהתמיד באורח חיים המיוסד על אדני שוחד. לקיחת השוחד השתרעה על פני כל חמש השנים שבהן מילא נאשם 1 תפקידים ממלכתיים. היא פסקה אך בפתיחת חקירת המשטרה. נאשם 1 החל לקבל שוחד בעת היותו עוזר שר הפנים, המשיך בכך בהיותו מנהל כללי של משרד הפנים או מועמד לתפקיד זה, וגם אחרי כן - בתקופת היותו שר הפנים...חמש שנות השוחד עומדות בסימן חפץ נאשם 1 להתעשרות אישית מהירה בדרך של עשיית הון מהכהונות הממלכתיות".
אריה דרעי חשב אז על הסיבה שהביאה אותו למצבו החמור, ובעקבות חשבון הנפש שערך עם עצמו הוא ביקש סליחה ומחילה מהרב שך כיוון שחקר ומצא ותלה אריה דרעי את עונשו בקפידה של הרב על כניסתו לממשלת
יצחק רבין בניגוד לדעתו. אריה דרעי שוחרר, לאחר כמעט שנתיים בכלא 'מעשיהו', ב-15 ביולי 2200.
ארעי דרעי - היסטוריה של פרשות
לאחר שחרורו מהכלא נוהל כנגדו 'התיק הציבורי' בבית משפט השלום בירושלים. ב-24 בספטמבר 2003 הורשע אריה דרעי בעבירה של הפרת אמונים, בכך שהעביר 400,000 ש"ח לעמותה בשם 'קול יהודה' שבראשה עמד אחיו, הרב יהודה דרעי. בגזר הדין בתיק זה נדון דרעי לשלושה חודשי מאסר על תנאי ולקנס של 10,000 ש"ח.
פרשיה נוספת הקשורה באריה דרעי, היא הפרשה המכונה פרשת 'בר-און - חברון'.
בינואר 1997 התקיימה הצבעה על תוכניתו של ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו להעביר חלקים מהעיר חברון לרשות הפלשתינית, במסגרת הסדר. ש"ס הצביעה בעד ההסדר. ימים ספורים לאחר מכן פרסמה כתבת הערוץ הראשון, איילה חסון, כי הצבעת אנשי ש"ס בעד הסכם חברון הייתה חלק מעסקה שבה סוכם כי ליועץ המשפטי לממשלה ימונה רוני בר-און, שנראה לדרעי כיועץ משפטי נוח להסדרת האיומים המשפטיים כנגדו. בפרשת 'בר-און - חברון' נמצאו כנגד דרעי ראיות כי בהתנהגותו דבק רבב פלילי, וכי יש להגיש כנגדו כתב אישום. בספטמבר 2003 החליט היועץ המשפטי דאז,
אליקים רובינשטיין, שלא להגיש כתב אישום כנגד דרעי בפרשה זו, בשל הנסיבות שהצטברו מאז, ובהן הרשעתו של דרעי ב'תיק האישי' וב'תיק הציבורי', מאסרו, ופרישתו מהחיים הפוליטיים.
עוד פרשה הקשורה באריה דרעי, מכונה 'התרגיל המסריח', במסגרתו פעל אריה דרעי כנגד הממשלה בה כיהן, ויחד עם
חיים רמון ממפלגת העבודה סיכם על הפלת ממשלת האחדות הלאומית, והקמת ממשלת עבודה-חרדים במקומה. הסכמה זו קיבלה את ביטויה בהצבעת אי אמון ב-15 במרץ 1990, שהפילה את ממשלת האחדות, ובה נעדרו חמישה חברי כנסת של ש"ס. הרב שך הפעיל את מלוא כובד משקלו למנוע את ההליכה עם השמאל, ורק אז נסוג אריה דרעי ותנועת ש"ס מכוונתם לחבור למפלגת העבודה. בעקבות כך, נשיא המדינה היום, מר
שמעון פרס, אז יו"ר מפלגת העבודה, לא הצליח להקים קואליציה. התרגיל המסריח לא הצליח.
אמנם נראה כי אריה דרעי ביקש סליחה ומחילה מהרב שך, אך כמדומני שבחשבון הנפש שלו, צריכים להיכלל עוד פרשיות הקשורות בו, ובכללן בקשת הסליחה על מסירת חלקים מהעיר חברון לרשות הפשתינית.
התמיכה העקיפה בתנועה האיסלאמית - הפרשה החמורה ביותר
אך נראה לעניות דעתי, שקיימת פרשה חמורה הרבה יותר מכל הפרשיות המוזכרות דלעיל, הקשורה באריה דרעי, ועליה הוא וכולנו מחוייבים לערוך חשבון נפש נוקב וחמור, ועליה מעיד ראש השב"כ
כרמי גילון בספרו 'שב"כ בין הקרעים'.
לדעתו של ראש השב"כ לשעבר, כרמי גילון, מהווה 'התנועה האיסלאמית' בישראל, איום ביטחוני מסוכן, ויש להילחם בה באמצעים חוקיים. לדעתו, מדינת ישראל לא טיפלה כראוי בהסתה ובהמרדה של 'התנועה האיסלאמית'. בדיון בנוכחות ראש הממשלה יצחק רבין, שר המשטרה ושר המשפטים, קבע ראש השב"כ ש'התנועה האיסלאמית' היא חתרנית, מסוכנת, ויש להוציאה מחוץ לחוק. עד היום טרם בוצעו המלצותיו של השב"כ בנושא זה.
והנה, מעיד ראש השב"כ כרמי גילון,
שאריה דרעי, כשר פנים, מצא מסילות ללבבם של ראשי 'התנועה האיסלאמית', יותר מכל מנהיג ישראלי אחר!!. בתקופה הארוכה שבה שלטה ש"ס במשרד הפנים, בהנהגתו של אריה דרעי, הרשויות שנהנו מן ההקצבות הגדולות ביותר היו אלה שבהן הייתה ל'תנועה האיסלאמית', ההשפעה הגדולה ביותר! למשל אום אל פאחם עלתה כפורחת, בגלל נדיבותו של אריה דרעי כלפיה. לכן, לא פלא ש'התנועה האיסלאמית' זכתה בשנים אלה להצלחות כבירות בבחירות המוניציפאליות. ברור לראש השב"כ, שהיו לאריה דרעי שיקולים פוליטיים שהביאו אותו לנדיבותו זו. ואכן, באותן בחירות זכתה ש"ס לשיעור הצבעה מדהים באום-אל-פאחם ובמגזר הערבי בכלל.
ראש השב"כ כרמי גילון נפגש עם אריה דרעי בלשכתו כשר הפנים דאז, וציין בפני אריה דרעי שהוא בא לפגישה כמעריך מודיעיני לאומי, בכל הקשור לערביי ישראל, והרצה בפני אריה דרעי את הנושא שלשמו בא, הביא תרגומים מהעיתון 'סאות'-אל-חאק' ופרסומים אחרים. ראש השב"כ לא ביקש מאריה דרעי להפסיק את ההקצבות לאלה המסיתים נגד ישראל - רק שלא ייתן עדיפות לאויביה המוצהרים של מדינת ישראל, וכך מעיד ראש השב"כ: "דרעי הינהן, "הסכים" לדברי - ומובן שמאומה לא השתנה".
על חלקו של אריה דרעי במסירת חברון לידי הרשות הפלשתינית, עוד לא שמענו שביקש סליחה. אך על חלקו בעניין 'התנועה האיסלאמית' בישראל, כלל לא שמענו, מעבר לעדותו זו של ראש השב"כ, ובוודאי לא שמענו את אריה דרעי מבקש סליחה על כך. דומני שאם אריה דרעי חיפש תיקון לדרכו, אשר הביאה אותו לכלא ולהרשעות כה חמורות - זו הנקודה המשמעותית ביותר עליה עליו לעשות תיקון.
אכן, תיקון גדול נדרש כאן, ועלינו על כולנו, להתבונן בפוליטיקאי אריה דרעי כמשל, ועל הפוליטיקה הישראלית כולה כנמשל, ולעמוד על כך שלעולם לא יתפתו פוליטיקאים לעסקות מהסוג הזה, שיש בהן בכדי לסכן את בטחון המדינה ולחסל את הדמוקרטיה ואת מדינת ישראל כמדינה יהודית.
והפעם - גרסת שמיר, ההרוג האחרון, מנצחים בינתיים, העשן והאש, שיעור בווטרינריה ולא-משתלם 
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
