|
|
בני עקיבא. ביטוי של נאצה כלפי העם הפלשתיני
|
|
|
|
|
|
|
|
| השיר, שחובר על-רקע אירועים במאה ה-11 לפני הספירה, הפך בימינו בתנועת בני עקיבא לבטוי של נאצה כלפי העם הפלשתיני. קשה לקבל, שתנועת נוער חינוכית מתירה לעצמה לערוך אפליקציה לתכני המלים הכואבות של שמשון לאירועי המאה ה-121. | |
|
|
|
|
אינני בא להתייחס ברשימה זו לעובדה המצערת, שבסניפי תנועת "בני עקיבא" ישנה בשנים האחרונות הפרדה מוחלטת בפעילות החינוכית בין הבנים ובין הבנות. אני מבקש להפנות שאלה אל ראשי התנועה, מה קרה לתנועה חינוכית רבת זכויות , כשהיא מתירה לעצמה ליטול טקסט מקראי, לנתקו ממקורותיו ולהעלותו על מוקד של שירת שנאה חסרת מעצורים לכתובתו של העם הפלשתיני החי לצידנו.
בספר שופטים פרק ט"ז פס' 28 אנו קוראים את שיחו הכואב והזועק של שמשון לאלוהי ישראל. שמשון מבקש, שמילותיו ימצאו נתיב אל כס הכבוד עת הוצא מבית האסורים, ניצב בין העמודים בבית אלוהי הפלשתים הזובחים לאלוהיהם, דגון.
בעוד הוא לופת את שני עמודי התוך, אשר הבית נכון עליהם, הוא משמיע את המלים הבאות - "ויקרא שמשון אל ה' ...זכרני נא וחזקני נא ואנקמה נקם-אחת משתי עיני מפלשתים".
השיר, שחובר על-רקע אירועים במאה ה-11 לפני הספירה, הפך בימינו בתנועת בני עקיבא לבטוי של נאצה כלפי העם הפלשתיני. קשה לקבל, שתנועת נוער חינוכית מתירה לעצמה לערוך אפליקציה לתכני המלים הכואבות של שמשון לאירועי המאה ה-121.
קשה לקבל מעגלי ריקודים סוחפים, מחיאות כפיים קצובות וקריאות הקורעות את האוויר, כשממירים את המילה פלשתים בשיר בבטויי סלידה ושנאה כלפי פלשתינים.
אני מחזק את ידיה של הדוקטרנטית חנה פנחסי מאוניברסיטת "בר-אילן", היוצאת חוצץ נגד התופעה הנלוזה של הפיכת השיר "זכרני נא", שמקורו בספר שופטים, כמוקד לשנאה כלפי פלשתינים בימינו.
אני מצטרף לכאבה לנוכח העובדה המצמררת, כדבריה, "שהשיר הזה נמצא אפילו בחוברת צהל"ית, המחולקת לחיילים כשהם באים לשבת בירושלים".
צודקת בהחלט חנה פנחסי בכותבה בעיתון הארץ, שהשיר כמו שהוא מושר כיום "יש בו תשוקה לנקמה, משאלה לפגוע כמה שיותר, לא חשוב במי. הוא מערבל ללא היכר את האישי והפרטי באינטרס הציבורי...".
כואב ששיר כזה, כמו שהוא מושר היום בפעולות בתנועת "בני עקיבא", מוסיף עוגן דתי ותורני לשנאה לעם, שחובה עלינו למען חיינו כאן למצוא דרכים לשלום איתו ולא לחנך לשנאת נצח.
ראש ממשלה, המכריז באוניברסיטת "בר-אילן" על נכונות למציאות של שתי מדינות לשני עמים, צריך לפעול גם להכשרת לבבות לקראת מציאות של שתי מדינות. וזה לא עושים בכך, שבמקום המילה "פלשתים" שרים נערים ונערות בישראל "פלשתינים".
לזה קוראים בכל שפה חינוך ללאומנות בוטה, ובוודאי שהיא אינה מתיישבת עם ארון הספרים היהודי.
