"חומר מודיעיני" - לא לסנגורים

אכן, יש ממש בחשש של המשטרה והפרקליטות שחומר מודיעיני רגיש שמועבר לפרקליטים של נאשמים כבדים, המשתייכים למשפחות פשע, לארגוני פשע או סתם עבריינים כבדים, מגיעים לידיעתם והם משתמשים בו לצרכיהם.

על-פי הדין והפרוצדורה הפלילית, סע' 74 א' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, יש להעמיד לרשות הנאשם או נציגו את כל חומר החקירה שבידי התביעה. סע' 74 א' לחסד"פ: הוגש כתב אישום בפשע או בעוון רשאים הנאשם וסנגורו, וכן אדם שהסנגור הסמיכו לכך, או בהסכמת התובע, שאדם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל חומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום שבידי התובע - ולהעתיקו.

סעיף 74 ב' קובע כי נאשם רשאי לבקש מבית המשפט, שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא לטענתו חומר חקירה ולא הועמד לעיונו. עינינו הרואות שלפי החוק, אין מניעה שנאשם בעבירות חמורות או איש מטעמו יעתיק את כל החומר שבידי התביעה וינצל את האמור בו למטרותיו שמעבר להגנה בנושא כתב האישום הספציפי.

יתירה מכך, הנאשם, יכול לפנות לבית משפט ולבקש את יתרת החומר, שבידי התביעה או המשטרה ושלא הועבר לעיונו , והכוונה לחומר המודיעיני הרגיל או הרגיש. מטרת העיון בחומר המודיעיני ובפנייה לבית המשפט להורות על עיון בחומר הנלווה, היא מציאת חומרים שיכולים לעזור להגנה או אפילו, במקרים חריגים, להצביע על חפותו של הנאשם באישום הספציפי.

העובדה שיש לפעמים בחומר החסוי הזה, שלא מגיע גם לידי התביעה, חומרים או ראיות שיכולות לעזור להגנת הנאשם ועל כך יש מקרים מוכחים מן העבר. קורה והמשטרה שבידיה תיק עם חומר מודיעיני על הנאשם, שנצטבר משך זמן רב כתוצאה מעבודת מעקב, האזנת סתר, מקורות מודיעיניים, מכיל חומר רב, ביניהם חומר שנחשב כחומר נפץ מודיעיני - לא מעבירים תיק זה לתביעה וכמובן לא לנאשם וסנגוריו ובצדק רב.

תיקים אלה מכילים חומרים רגישים, על נאשם שלרוב לא שייכים לאישומים הספציפיים ולכן מוצדק לא להעבירם לתביעה. אבל קורה ולפעמים יש תיקי מודיעין, שיש בהם חומר וראיות, שיכולים לעזור להגנה ולסנגוריה, חומרים אלה חייבים להעביר לסנגוריה, אבל רק אותם ללא גישה ליתר החומרים שבתיק. מי שיכול, רשאי וחייב לפקח שאכן החומר מהתיקים החסויים יגיע לסנגוריה, הוא בית המשפט בו הוגש כתב האישום.

המשטרה והפרקליטות, למען האמת, לא מתלהבים להעביר חומר חסוי לעיון הסנגוריה, לפעמים מתוך תום לב, לפעמים בהיסח הדעת אבל לפעמים גם בידיעה ובהתעלמות כדי לא "לדפוק" את כתב האישום שהוגש. כדי למנוע תקלות מסוג זה יש להקפיד שהתיקון לחוק, שמתבשל במשרד המשפטים, לא יפגע בזכויות הנאשם, לא יפגע ביכולת ההגנה שלו, ולא יקרה מקרה שחומר שיכול לעזור לנאשם, או לפעמים להצביע על חפותו מהאישום, יישאר קבור בתיקים חסויים.

מנסחי החוק ולשכת עו"ד חייבים להיות ערים לנקודות אלה, לאפשר ולחייב את בתי המשפט, לעיין בחומרים הנסתרים ולהכריע מה לראות ומה להסתיר. כמובן, שגם הסנגוריה מצידה - צריכה להיות ערה ולעמוד על המשמר, שחומרים שיכולים לעזור להם יגיעו לידיהם ובזמן.

יש להניח בבטחה שלשכת עו"ד, באמצעות הפורום הפלילי של הוועד המרכזי ושל וועד מחוז ת"א והמחוזות, באמצעות נציגיהם, לידי וועדות הכנסת - לא יתנו להעביר חקיקה חפוזה, שתפגע בזכויות הנאשמים ואפשרותם להתגונן כהלכה. יש להחזיר למשפט הפלילי את העקרונות הבסיסיים של המשפט - שהיו משך השנים כעמודי התווך וכללי הברזל בניהול המשפט הפלילי והם:

א. חזקת החפות.
ב. הספק הסביר.
ג. חזקת האינטליגנציה - שאני מקווה נוספה עם סיום משפטו של עו"ד וינרוט.