מפגש דורות בחזנות

שלושה דורות של חזנות נפגשו (יום ב', 2.1.11) בהאנגר 11 בתל אביב. ברוחו היה שם דוד קוסוביצקי, מגדולי החזנים של אמצע המאה ה-20, ועל הבמה היו בן-ציון מילר הוותיק ולצידו יצחק מאיר הלפגוט, סימון כהן ונתנאל הרשטיק מהדור החדש של החזנים. התוצאה הייתה מצוינת.

הקונצרט השני בסדרת המנויים של יובל הוקדש לדוד קוסוביצקי, הצעיר בארבעת האחים ענקי החזנות, במלאת 100 שנה להולדתו. המשימה שניצבה בפני המנצח והמנהל המוסיקלי, ד"ר מרדכי סובול, לא הייתה קלה. הקטעים שהלחין וביצע קוסוביצקי שייכים לדור הזהב של החזנות, שהתאפיין ברובו בכבדות ובאמירה תחנונית-"בכיינית"; הדור הנוכחי נוטה יותר לכיוון של שירה ושיתוף הקהל. לכן, היה עליו להביא את היצירות הקלאסיות בלבוש עכשווי. סובול עשה זאת בצורה מעולה, בעיקר באמצעות העיבודים והתזמורים היפהפיים (חלקם שלו, חלקם של בנו אופיר וחלקם של ד"ר חנן וינטרניץ).

כך שמענו את מקהלת יובל מוסיפה עיבוד חדש ומקורי לאחד הפרקים המפורסמים ביותר של קוסוביצקי - "אנא עבדא"; כך היה בביצוע המשותף לחזנים ולמקהלה של פרק מפורסם לא פחות - "המעביר בניו"; וכך גם בפרק שהיה הראשון לפרסם את קוסוביצקי - "שהחיינו" של מאיר מכטנברג. לפחות בעיני כותב שורות אלו, את ההצגה גנב דווקא החצוצרן הראשון של התזמורת הפילהרמונית, יגאל מלצר, שמילא את תפקיד החזן בקדיש החסידי שהתפרסם בביצועו של יוסל'ה רוזנבלט - רעיון מקורי שבוצע בצורה מושלמת.

מבין החזנים, הלפגוט הוא הפופולרי ביותר והדבר ניכר גם בתגובות הקהל. כתמיד, הוא הפגין מנעד בלתי מוגבל שנראה כאילו בא לו בלי מאמץ וביצוע קולי מושלם - הן בקטע חזני כבד במיוחד ("הטה אלקי אזנך" של שור) והן בקטע קליל ושירי יותר ("שמע ישראל" של אייזנשטאט וקוסוביצקי). עם זאת, הלפגוט - כדרכו - לא ממש מבחין בין המקומות בהם יש צורך בעוצמה קולית לבין אלו המתאימים יותר לשירה לירית ועדינה. פרשנות נכונה יותר של המילים תהפוך את ביצועו למושלם.

מילר כבר מעבר לשיאו, אך עדיין נעים לשמוע אותו. ביצועו ל"גלה כבוד מלכותך" של חוטינר הושפע במידה מסוימת מן המגבלות מהן סובל קולו של מילר בשנים האחרונות, ולעומת זאת - ב"לעולם יהא אדם" (של שור ומשה קוסוביצקי) הוא שוב היה במיטבו והזכיר את מילר שכבש את האולמות לפני שני עשורים.