לפעמים חוק טוב, או תיקון ראוי שמגיעים בעיתוי גרוע, יוצרים אווירה אנטי חוקתית משפטית, ההופכת את החוק לאבן נגף ולסערה פוליטית.
רצף החוקים, מבית היוצר של הימין, בתקופה קצרה, בנושאים רגישים, מעוררי וויכוחים משפטיים ופוליטיים משיגים את המטרה ההפוכה, למרות שבדיקת כל הצעה בפני עצמה ולגופה, יש בה אלמנטים חיוביים.
"חוק גרוניס"
החוק המכונה "חוק גרוניס", שבא לאפשר לשופט העליון גרוניס להתמנות כנשיא בית המשפט העליון, מעורר התנגדות לא מעטה בקרב ציבור השופטים ובחלק מקהיליית עורכי הדין.
המצב בדין לפני התיקון היה כי שופט עליון לא יתמנה כנשיא, אם נשארו לו פחות משלוש שנים מלאות בתפקיד. מצב זה היה מונע מהשופט גרוניס את התפקיד, מאחר שחסרים לו שלושה חודשים לתקופת שלוש שנים. לגוף העניין, זה מכשול פרוצדוראלי שולי ולא ראוי.
הנוהל שהיה קיים והשתרש בבית המשפט העליון, כי השופט בעל הוותק הרב ביותר, הוא שמתמנה כנשיא, כלומר שיטת "הסניוריטי". השופט הסניור, מתמנה אוטומטית לנשיא בית המשפט העליון, ללא קשר להתאמתו לתפקיד, לפסיקותיו, לדעותיו, לבריאותו וליכולתו להנהיג את בית המשפט העליון.
חשיבות התפקיד היא עצומה, בשל הסוגיות המשפטיות, הערכיות, הפוליטיות שבהן דן בית המשפט העליון, במיוחד כבית משפט גבוה לצדק.
מאחר שאין בארצנו בית משפט לחוקה, משמש בג"ץ (בית משפט גבוה לצדק) גם בתפקיד זה. הטענות והביקורת המרכזית נגד בג"ץ מרוכזות בעיקר בתפקידו כמבקר, בודק את חוקי הכנסת וביכולת שלו לבטל את חוקי הכנסת, או התערבותו בנושאים שנויים ורגישים בחברה הישראלית, אשר לא כולם מסכימים להתערבותו.
הביקורת הקשה על בג"ץ מתרכזת בהתערבותו בנושאים שלדעת רבים, ביניהם פוליטיקאים, חברי בית המחוקקים ורבים מבין השופטים ועורכי הדין, אינם שפיטים או אינם בתחום סמכותו העניינית ועל-פי חוק, של בית המשפט הגבוה לצדק (הוא בג"ץ).
נושאים שלטוניים, כגון: החלטות
ממשלה, נושאים בתחום האמונה, המוסר, הביטחון, נחשבים ע"י רבים כבלתי שפיטים.
המציאות העכשווית היא שבג"ץ שולח זרועותיו לכל התחומים האלה ומעורר אנטגוניזם בכנסת, בחלק מהציבור הפוליטי והמשפטי ובמיוחד במפלגה השלטת בכנסת ובשלטון.
הטוענים שהאקטיביזם השיפוטי של בג"ץ מפריע לשלוט, מתערב בתחומים לא לו והופך את בג"ץ לממשלת על בלעדית - מבקשים לצמצם את כוחו ושלטונו ע"י הצרת סמכויותיו בחוק או במעשה.
מנגד, כמובן צריך לציין - שהמתנגדים לפגיעה בבית המשפטי העליון, טוענים בלהט שבג"ץ הוא המוסד העליון ומבצר האחרון, לשלמות הדמוקרטיה, הגנת המיעוט ושמירה על מוסדות שלטון נקיים מהשפעה פוליטית.
האמת, כרגיל, צפה לה באמצע - יש ממש בטענות שני הצדדים ושניהם צודקים במקצת טענותיהם.
אבל אסור לשכוח שדמוקרטיה היא שלטון הרוב, לאמור: הרוב שבכנסת שנבחרה כדין. וכשיש כנסת ימנית, ניתן לצפות באופן הגיוני לחוקים/תיקונים ברוח הימין.
מכאן ניתן להבין את חשיבות המינוי של נשיא בית המשפט העליון, במיוחד בימים טרופים אלה. לדעת תומכי השופט גרוניס, הוא נגד אקטיביזם שיפוטי, הוא שופט שמרני על-פי פסיקותיו, ויוכל לנווט ולייצב את בית המשפט העליון, ברוח החוק והדמוקרטיה.
להערכתי שיטת "הסניוריטי" שהייתה נהוגה כמסורת רבת שנים בעליון, אין לה מקום ואין בסיס מעשי ומשפטי לקיומה.
השיטה בוטלה מזמן בבתי המשפט המחוזיים והנשיא במחוזי חיפה בזמנו, השופט
מיכה לינדנשטראוס (כיום
מבקר המדינה), מונה שלא לפי הוותק, ושיטה זו הופעלה בהצלחה גם בתל אביב כאשר מונה השופט
אורי גורן כנשיא, לא מבין וותיקי השופטים במחוזי - וההצלחה הייתה רבה.
לכן, אין שום סיבה מעשית ששיטה לא מוצלחת תמשיך כמסורת רק בשל העובדה שהיא קיימת.
הוועדה למינוי שופטים
הוועדה למינוי שופטים עלתה לכותרות, הרבה מעבר לפרופורציה ולמשקלה המשפטי, עקב התיקון לחוק שביקשו להעביר נאמני שר המשפטים פרופ' נאמן, כדי לחזק את מעמדו בוועדה למינוי שופטים, במיוחד למינויים בבית המשפט העליון.
בוועדה למינוי שופטים, יש 9 חברים - 3 שופטים עליונים, 2 - ח"כים, 2 - שרים ו-2 - נציגי לשכת עורכי הדין. שר המשפטים משמש כיו"ר הוועדה.
ברור כשמש שבמספר כזה של חברים, האפשרות לקומבינות הן זמינות ביותר.
לכן, כאשר השופטים כגוש אחד, מצליחים לגייס בקלות עוד 2 חברים, כמו נציגי הלשכה + ח"כ אופוזיציוני, אז יכולים ברוב קולות להעביר מינויים לעליון, את מועמדיהם.
מכאן החשיבות של נציגות לשכת עורכי הדין בוועדה. הדין הקיים עד לתיקון היה, שהמועצה הנבחרת של לשכת עורכי הדין בוחרת שני נציגים לוועדה. ברור שמי ששולט במועצה - הוא זה שממנה את הנציגים.
הבעיה שהתעוררה בבחירות האחרונות, שיו"ר הלשכה הנבחר, עו"ד
דורון ברזילי, זכה בבחירות אך לא זכה ברוב במועצה.
התוצאה העגומה ששני חברי הוועדה למינוי שופטים, מונו מתוך מתנגדיו, שהם במקרה מתומכי ונאמני הנשיאה ביניש בוועדה.
כדי למנוע מצב אנומלי זה - כאשר יו"ר לשכת עורכי הדין וסייעתו, שנבחר ברוב קולות ארצי, אין לו נציג בוועדה, יזמו ח"כים מהימין תומכי פרופ' נאמן את החקיקה לפיה נציגי לשכת עורכי הדין יבחרו כך, כאשר נציג אחד יהיה מהסיעה של היו"ר הנבחר ונציג שני מהקבוצה שלא זכתה, כלומר: חלוקת מנדטים בין הרוב למיעוט.
להערכתי - מדובר בחלוקה ראויה, צודקת, דמוקרטית המייצגת את כל חלקי הלשכה.
אבל תיקון החוק רטרואקטיבית לא מקובל, לא רצוי וגורם לנזק תדמיתי.
יש להחיל את החוק החל מהבחירות הבאות, כדי למנוע לזות שפתיים, ביזוי חקיקה ופעולות שלא מתיישבות עם שלטון החוק.
לסיכום: ניתן לומר שלפעמים עיתוי לא מוצלח או הצפה עם חוקים ותיקונים, בזמן קצר ובלחץ נסיבות, לא מועיל ובעיקר מזיק לתדמית המציעים.
אסור לשכוח - כנסת ימנית, תחוקק לרוב חוקים, בעלי נטייה פוליטית ימנית, כמו שכנסת שמאלנית בוודאי תעשה את אותם הדברים, אם וכאשר תגיע לשלטון.
אבל יחד עם זאת - יש לשמור על עקרונות ברורים וחדים של שלטון חוק דמוקרטי נאור.
חוקים מועילים ומקדמים ערכים - כן.
תיקונים ראויים ההולכים עם הזמן - כן.
חקיקה שלא פוגעת בזכויות המיעוט - כן.
חקיקה חפוזה או רטרואקטיבית - בשום אופן לא.
הערות והרהורים בענייני דיומא וחקיקה
1. לא לשכוח וכדאי גם לזכור, החוקים החדשים ו/או התיקונים לחוק, משקפים מצב נוכחי של יחסי כוחות בכנסת.
2. אבל, כשהיחסים ישתנו, השלטון ישתנה, החוקים והתיקונים יישארו והם יכולים לשרת גם את אלה ששולטים בכנסת.
3. המושג דמוקרטיה - שהיה ברור ויציב משך דורות, מקבל לאחרונה פרשנות גמישה, מעוררת תמיהה.
4. כל מה שלא תואם את תחושות הצדק של המתנגדים, או של קבוצות שמאל מתוסכלות הוא בבחינת אנטי דמוקרטי או פוגע והורס את הדמוקרטיה.
5. לעומת זאת - כל החקיקה, התיקונים וההתנהלות של גופי השלטון והמשפט, בתקופת שלטון המערך ו/או שלטון קדימה (שרון-אולמרט-
ציפי לבני) היה נופת צופים וכמובן לטובת הדמוקרטיה ותפארתה.
6. כאשר עשרות מרצים ופרופסורים, מהאוניברסיטה בירושלים, חתמו על עצומה נגד הרצאתו של ביבי נתניהו כראש ממשלה (בקדנציה הראשונה) - זה נחשב כנאור, דמוקרטי ותומך בחופש הדיבור. עכשיו - תארו לכם אקט כזה בצורה הפוכה!?
