יאיר לפיד בהחלט מתאים להיות מיניסטר. לא כאן. בשבדיה. כי ככל שניתן להתרשם - חסר באישיותו מימד אחד קריטי, שבלעדיו אתה הופך להיות לא רלוונטי. ולמימד הקריטי הזה קוראים
יכולת עמידה בלחצים.
עצם העובדה שהאיש מחפש כל חייו לשאת חן בעיני הכל, מעוררת חשד שאין בכוחו להתמודד ולתפקד במצבי לחץ. כלומר, שהנחמדות הזו לכל האורך והרוחב היא למעשה הצד השני של מטבע אי-עמידה בלחצים וחוסר ביטחון עצמי.
בעיות על גבי בעיות מי שיקרא את טורו האחרון של יאיר לפיד, יבחין שפה ושם כבר מבצבצים סימני לחץ.
יכולת העמידה בלחצים חיונית מאין כמותה - במיוחד במקומותינו. בלא יכולת עמידה בלחצים, קשה להיחלץ ממצבי דילמה, קשה להכריע בין אפשרויות גרועות וקשה לקבל החלטות ממשיות.
אבל יותר מכך: ברגע שלפיד ישדר לסביבתו, במיוחד לעוינים אותו, שהוא חסר ביטחון עצמי ומתקשה להתמודד עם מצבי לחץ - הוא יגלה מיד שהסביבה הזו מארגנת לו את החיים ואת המציאות באופן כזה שמבוקר עד ערב הוא יראה לפניו רק בעיות על גבי בעיות, בלא יכולת ממשית להתמודד איתן מבלי להיפגע.
לפיד חי בסרט ובכלל, העובדה שערב הכרזתו על הכניסה לפוליטיקה הוא כינס את החברים המבוגרים של אבא שלו להתייעצות - עובדה זו עלולה להתפרש שהוא לא לגמרי נגמל מהחיתולים. יאיר לפיד צריך להתפלל שהכינוס הזה לא יהפוך בהמשך לכלי ניגוח כלפיו כל אימת שהוא ינקוט במסגרת תפקידו צעדים כאלה או אחרים, שאז כאילו תתעורר מאליה השאלה אם הצעדים קיבלו אישור של החברים המבוגרים של אבא וכו' וכו'.
על-רקע כל אלה ראוי לשאול: כשרמי קליינשטיין ותמיר הרפז, חבריו הקרובים של יאיר לפיד, אומרים שהם פוחדים עליו - למה הם מתכוונים?
כי משום מה קשה להשתחרר מהתחושה שיאיר לפיד חי בסרט.
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
