עבריין במדים

תארו לעצמכם ששוטר היה ניגש לאזרח ושואל אותו שאלה, והאזרח בתגובה היה מקלל אותו ומאיים עליו, ואז גם מממש את האיום ומכה בצורה קשה את השוטר. סביר להניח שהוא היה נעצר במקום, כתב האישום נגדו היה מוגש תוך כמה ימים, המדינה הייתה מבקשת לעוצרו עד תום ההליכים, והוא היה נשלח מן הסתם לתקופה משמעותית לכלא, תוך שבית המשפט נושא קינה ונהי על האלימות הפושה ברחובותינו נגד שוטרי ישראל.

עכשיו קחו את המקרה הזה והפכו את ה"גיבורים": השוטר איננו המותקף אלא המתקיף. מה לדעתכם קורה אז? לא צריך לנחש יותר מדי, משום שמקרהו של אביתר עזרא מציג את התשובות - והן מטרידות ביותר.

ארבע שנים במדים לאחר התקיפה

עזרא תקף אזרח שכל "פשעו" היה ששאל מדוע חברו נעצר ומחה על כך שעזרא קילל אותו. האירוע התרחש בשנת 2006. כתב האישום הוגש בשנת 2009. עזרא המשיך לשרת במשטרת ישראל כאילו כלום לא אירע. רק בשנת 2010, לאחר שהוא הורשע, נזכרו מפקדיו להשעות אותו.

אחרי הטיוח הזה מצידה של המשטרה, בא שירות המבחן והמליץ שלא להרשיע את עזרא, אלא להסתפק ב-140 שעות שירות לתועלת הציבור. עזרא "לא לקח אחריות על מעשיו, לא הודה כי הפעיל את הכוח המיוחס לו, באגרופים ובעיטות, וכשנשאל על-ידי שירות המבחן, טען כי לא עשה שימוש לרעה בכוח כלפי המתלוננים. הנאשם לא לקח אחריות, לא הביע חרטה, לא הפנים את האיסור במעשיו, ומהתסקיר עולה כי הוא רואה עצמו קורבן של נסיבות, של אדם שאך בא למלא את תפקידו, בעוד שבמעשיו הוא מעל בתפקידו". אבל אחרי כל הנימוקים הללו לחומרה, ביקש שירות המבחן להתחשב בכך שאם עזרא יורשע - הוא עלול לאבד את עבודתו במשטרה.

על כל אלו הוסיפה השופטת אילתה זיסקינד עוול זועק לשמיים בגזירת עונשו של עזרא. במאות מילים היא מתארת את חומרת מעשהו. שוטר חייב "להישמר עשרת מונים מכל רבב ומעורבות בביצוע עבירה. האינטרס הציבורי מחייב כי ביהמ"ש יעביר מסר ערכי חשוב באשר לרף ההתנהגות המתחייב משוטר העובר על החוק, במיוחד כשהוא לובש מדים... משביצע עבירה, יש בעצם היותו שוטר, כדי להשליך ביתר חומרה על מעשיו בנושא ההרשעה והעונש".

אף מילה על הנסיבות לקולא

עזרא לא הביע חרטה. הוא ניהל את המשפט עד תומו. הוא פגע בתדמיתה של משטרת ישראל. מעשיו מלמדים על "חוסר שיקול דעת של ממש, על קושי בריסון עצמי, ועל הפרה בוטה של החוק תוך השתלחות באלימות כלפי אזרח שלא עשה כל מעשה פסול". וברמה העקרונית: "התופעה של נקיטת אלימות מצד שוטרים נגד אזרחים מדאיגה במיוחד כשהיא ננקטת כלפי אזרח תמים". ובחזרה למקרה הספציפי: "נסיבות המקרה חמורות במיוחד". ולבסוף: "מעשי הנאשם מחייבים הוקעה וצורך בהעמדת גבול ברור ומסר ערכי ברף התנהגות השוטר ותיפקודו כמגן החוק, גם בעת שמירה על הסדר הציבורי, והגנה על מעמד השוטר".

אחרי המילים הנחרצות הללו, היינו מצפים שהעונש יהיה הולם לרטוריקה. העונש המירבי על העבירה בה הורשע עזרא הוא חמש שנות מאסר. סביר להניח שעם כל מילה שהקריאה זיסקינד, הוא ראה את עצמו יושב עוד כמה ימים מאחורי סורג ובריח. חששו מן הסתם התגבר, כאשר זיסקינד לא הזכירה אפילו שיקול אחד שיכול לפעול להקלת העונש. ואז בא ההלם - אבל מהכיוון ההפוך: חמישה חודשי מאסר על תנאי.

זה מה ששווה בעיני זיסקינד תקיפה קשה של אזרח תמים בידי שוטר לבוש מדים. זה מה שנראה לזיסקינד כהחמרה מיוחדת עם מי שמצווה לתת דוגמה אישית של שמירה על החוק. זה המסר שלדעת זיסקינד יש להעביר לשוטרים אחרים. זו הדרך בה סבורה זיסקינד שיש להילחם בתופעה של אלימות שוטרים. אם באמת כך היא סבורה, ניתן לומר עליה את שאמרה על עזרא: "חוסר שיקול דעת של ממש".