אדוני היו"ר, הכנסת ירודה, תנו לי את בדר וחזן!

הרמה האישית הירודה וההתנהגות המחפירה של חברי כנסת שוברת בכל פעם שיאים חדשים וגורמת לקבס מהתנהגותם ומעובדת הימצאותם בכנסת, וזאת ללא כל קשר לשיוכם המפלגתי או להשקפתם הפוליטית, אשר ספק אם יש להם כזו; יואל חסון מרסס תרסיסי ריח במליאה, דנון מחוקק חוקים הזויים, אנסטסיה שופכת מים, וטיבי מתחכם בשאלה אם ״כוס אמוק״ כותבים בחולם או בשורוק...

נו באמת! אלה נבחרי העם? אלה הנפילים? אלה ודומיהם אמורים לחרוץ גורלות? לדאוג לחלשים בחברה? להוות מצפן ומצפון לחברה הישראלית? אלה? איפה הימים ההם, שד״ר יוחנן בדר מחרות ישב לצד יעקב חזן ממפ״ם. איפה? אח!... אלו אריות עם אידיאל, שכל, חוכמה ואינטלקט הם היו!

בחברה הישראלית יש גם כיום אנשים נהדרים, טובים ומוכשרים. אנשים בעלי אידיאל, חוכמה ואינטלקט שאינם פחותים מאלו של בדר וחזן ז"ל. יש לנו כיום אנשים נפלאים בעלי חזון חברתי, אך אלו לא יגיעו למגרש הפוליטי. בשיטת הבחירות הקיימת עליהם להתרפס שנים לאלפי חברי מועצה, חברי מרכז או מתפקדים (השלם לפי המפלגה המתאימה...) ואיזהו אדם, ראוי ככל שיהיה, מוכן להתבזות זו?

לחזור לשיטת הבחירות בפינצטה

היוצא מכך הוא, כי שיטת הבחירות הפנים-מפלגתית באמצעות פריימריז או באמצעות מרכז מפלגה גדול פשטה את הרגל, ומייצרת לנו מוקיונים, ולא חברי כנסת ראויים.

אופן הבחירה בעבר, בה ועדות מסדרות בחרות/ליכוד ובמערך/עבודה בחרו בפינצטה את המועמדים לכנסת, נראה על פניו אולי פחות דמוקרטי, אך הביא לתוצאה מבורכת של בחירה באנשים ראויים. אנשים משכמם ומעלה שנבחרו לכנסת. במבחן התוצאה, שיטה זו מנצחת ובגדול, ומאז הולך ופוחת לו הדור, הולך ופוחת עד שהביאונו נבחרינו הנלוזים לעברי פי פחת.

אז רבותי, מי יתננו ועדה מסדרת! ייתכן שניאלץ לסתום את האף לעיתים מהריחות שיעלו במטבחים הפוליטיים בעת תהליך סידור המועמדים, אך בארבע השנים שלאחר מכן, בכל המפלגות שתעשינה כך, נוכל כולנו לנשום אוויר פסגות ולהתבשם מריחם של מועמדים ראויים, ולא להתבזות מבדיחות עצובות בדמות חברי כנסת כאלה ואחרים המכהנים, לבושתנו, כיום בבית המחוקקים שלנו.