כיצד להבריא את אוניברסיטת ת"א

חזקה על ה"אלמה-מאטר" - מוסד החניכה הראשוני של הקונה דעת - שיעורר בו רגשות חמים לכל חייו. בהכללה גורפת, ניתן לגרוס שהוא הדין בתחושתם של עשרות אלפי בוגרי אוניברסיטת ת"א כלפי הגדולה באוניברסיטאות ישראל, ושהם רוצים ביקרו ובטובתו של המוסד. גם אם הצטיינה האוניברסיטה מאז ומתמיד במציקנות אדמיניסטרטיבית, חשבנו שייסורים הם, שבהם נקנית תורה. ואילו התמונה הכוללת הניבה יראת כבוד והכרת תודה, בעיקר כלפי פרטים: מורים ועובדים. ישנם תלמידים שהילכו בשבילים האלה מאז היותם ילדים, ולמשך עשרים שנה ויותר.

הכתבה שלי שהתפרסמה ב-Nfc ב-14.7.04 [ראו קישור] אודות מצבה של אוניברסיטת ת"א, יסודה לאו-דווקא במומחיות כלשהי, אלא בצירוף המיוחד של מישהו שמכיר היטב-היטב את אוניברסיטת ת"א (ולכך ניסיתי לרמוז בציון תארי), של מי שלא מפחד כלל מהנהלתה הנוכחית האימתנית, ושל מי שרתם עצמו למשימה הרקוליאנית, יומרנית, לחולל מפנה תוך ניצול המצב הנוכחי. היעד הסופי הוא מערכת אחראית וידידותית, מעין זו שניתן למצוא במוסדות אקדמיים אחרים, ואף הרבה למעלה מזה. מערכת ידידותית לעובד ולחוקר, לתלמיד ולמבקר. נכון לעכשיו, לא עובר כמעט יום שאינני משתאה לגילוי חדש של בוקה-ומבולקה מנהיגותית במוסד. מצולעי הכוחות של הממסד האוניברסיטאי בנויים בטופולוגיה אבסורדית, בה מתמסמסת האחריות כך שבשום קודקוד לא נשאר ולו מיליגרם אחריות אחד.

בעקבות הכתבה הנזכרת לעיל, הגיעו אלי עשרות פניות מאנשי האוניברסיטה. כולן תוך בקשת עילום שם. הן מלמדות על מרירות ודכדוך, כעס ואכזבה, השוררים בכל. בעניין זה אין כל חילוקי דיעות בין הסגל האקדמי ובין הסגל המנהלי. שורש המצב הוא הגירעון התקציבי העמוק והמתמשך, אך אפשר והיה אחרת לולא היחסים העכורים עם ההנהלה. הבה נאמר בקול ברור, האימיילים שקיבלתי מעידים על פחד מקיר לקיר. אבל סך התגובות העלה גם שפע של רעיונות חדשים לצמיחה והתייעלות פנימית: החל באירגון עצמי של ההסעדה בקמפוס, עבור בניצול מרפאות השיניים, ועד להחלפת המנכ"ל.

הצעות אלו טרם עברו בדיקה מקצועית יסודית, אך הן הועלו ע"י אנשים רציניים ומוסמכים, והן בהחלט מצריכות תשומת לב. את חלקן אני מבקש להציג ולנמק, בקיצור המתבקש, בכתבה הנוכחית. אבל תחילה, ושוב בקצרה, ומזוויות חדשות, למבקרי הצעותי שבכתבה הקודמת:

א) יש אומרים, "לא יעלה על הדעת להפקיד פונקציות מנהלתיות בידי סטודנטים". אבל אני לא בדיתי זאת ממוחי הקודח. העיקרון עובד יפה מאד כבר 30 שנה, בכלל האדמיניסטרציה, באוניברסיטת בן-גוריון! התל-אביבים מוזמנים לקחת רכבת ולראות את הפלא בעצמם, בבאר-שבע, במידגם כלשהו של מזכירויות. בנוסף, מערך האבטחה בקמפוס הבאר-שבעי נתון בידי סטודנטים. הוא לא רק זול לאוניברסיטה, הוא גם יעיל, ידידותי ומוצלח ביותר.

ב) ועוד אומרים שלא יעלה על הדעת להשכיר בניינים, ולהעתיק סגל מנהלי או אקדמי ממקומם לקראוואנים וכו'. זאת משיקולים עקרוניים-אקדמיים. האמנם? - אז הנה אתרום חידוש נוסף. במכתבו של נשיא אוניברסיטת ת"א לח"כ אריאל, אותו ציטטתי בכתבה הקודמת, הוא כותב עוד (נובמבר שעבר):

"אוניברסיטת ת"א שוקדת בעזרת מומחים לענייני מקרקעין להשכיר שטחים ומבנים בקמפוס לגורמים מסחריים, על-מנת לזכות בהכנסות".

פרופ' רבינוביץ' עצמו מעיד אם כן שהביקורת הנ"ל מופרכת, ואין מניעה עקרונית בהשכרה (ובשולי הדברים: בואו נקווה כולנו שהמומחים העלומים הללו שעובדים מאז נובמבר לפחות, עושים זאת בהתנדבות, ועכ"פ לא כמו השמאי מדו"ח מבקר המדינה).

וכעת לביקורות וההצעות החדשות. כולן באו, כאמור, מאנשי האוניברסיטה עצמם.

ג) קפיטריות. המדובר הוא בהפעלת הקפיטריות הרבות במוסד תחת אחריות פנימית של ההנהלה. הקפטריות הללו הן, איך אומרים הסטודנטים? - "בית-חרושת לכסף". כל הבניינים והמיתקנים נמצאים בבעלות האוניברסיטה, ובה בעת יש בה כוח-אדם מובטל-סמוי רב. עובדים אלה, המועדים לפיטורים, ישמחו להירתם לפרויקט מקורי של הסעדה בכוחות עצמיים. נשמע דימיוני? כך חשבתי גם אני בהתחלה. אבל, שוב, לא צריך להתחיל במהפכה רבתי. וכדי להפנים את גודל התעבורה הכספית: כמה לדעתכם שוהים בשטחי האוניברסיטה, ביום ממוצע? - תחזיקו את המספר בראש (רמז, יש המעריכים בחמישים אלף. אבל לא נתווכח). כמה מוציא ביום מבקר ממוצע כזה על אכילה ושתייה? - תכפילו את התשובה במספר ששמרתם קודם. קיבלתם סכום, דו-יומי לכל היותר, של שבע ספרות, בשקלים? - אז על זה מדובר.

ד) ניצול ביה"ס לרפואת שיניים. מוסד זה הוקרב ע"י המנכ"ל ורשויות האוניברסיטה על מזבח ה"התייעלות" קיצרת הטווח. הבניין הענק עומד, ככל הנראה, להתרוקן בקרוב. למה לא להחכיר את מרחביו ומתקניו לחברות ביו-רפואיות, לרופאי שיניים פרטיים, או קליניקות רפואיות אחרות? בעל ההצעה מציע גם להתנות את ההחכרה באופן חוזי כך שסכומי התמורה יוזרמו ישירות (כלומר, ישירות) לתקציבה המידלדל של הפקולטה לרפואה.

ה) איחודים ומיזוגים. ניתן לאחד אדמיניסטרטיבית (משרדית) גופים קרובים, וכך לחסוך בתקני כוח-אדם, בעלויות משרדיות וטלפוניה, ובמשאבים נוספים. האפשרויות רבות מאד. ניתן למשל לאחד אדמיניסטרטיבית את ביה"ס לפיסיקה, לכימיה, והחוג לגיאופיסיקה. דוגמה בולטת היא איחוד המחסן לכימיקלים והמחסן הכללי, הנמצאים בסמוך זה לזה, ומנוהלים כיום בהפרדה גמורה.

ו) מוסך פרטי, מעבדת שירות מרכזית פרטית. פתיחת מוסך לטיפול בכלי רכב הרבים במוסד - והסדר מתאים מול חברות ביטוח לצימצום דמי הביטוח הענקיים המוצאים ע"י המוסד. פתיחת מעבדת שירות מרכזית פנימית לתיקוני מכשירים (פקסים, מדפסות, מכונות צילום - עקודים נקודים וברודים), במקום ההזמנה השוטפת והמאסיבית של טכנאים ומומחים חיצוניים, העולים כסף רב.

ז) מרכז הספורט. מרכז זה משתרע על שטח רחב ידיים, באיזור שהוא מהיקרים במדינה, ולמרות זאת אינו מזרים לקופת האוניברסיטה סכומים ראויים. יש הטוענים להגנתו, "אינו רווחי". האם נאמין להם? והרי הוא משרת אוכלוסיה עשירה, והוא הומה כל השנה. האם יש בקרה נאותה על בלעדיות זמנם של מנהלי המרכז, על ניהול הספרים, ועל תזרימי המזומנים?

ח) החלפת המנכ"ל. עניין זה הוא עדין ושונה במהותו מן הקודמים, אך הוא חוזר ועולה בתגובות. מצטייר שהכעס והאכזבה העמוקים השוררים בקרב עובדי האוניברסיטה, יסודם בניהול המוסד בידי מנכ"ל דל הכשרה בניהול מהסוג הנדרש, איש הפועל בשרירות לב ובשחצנות. בתקופת כהונתו הקצרה, כך גורסים רבים, נרשמה לא רק הידרדרות כלכלית - אלא בראש וראשונה נסיגה מוסרית וערכית. התנהלות המנכ"ל גרמה לירידה עמוקה במוטיבציה של העובדים, ורבים מהלכים פגועים ומדוכאים, ללא כתובת אמיתית למצוקותיהם.

פרנסי האוניברסיטה שגו במנותם לתפקיד זה, בשעה הקשה, פרופסור להנדסת חשמל. הרי מתבקש היה איש עם רקע מוכח בהבראה כלכלית. דומה שבעצמם הסתייגו הפרנסים מן המינוי, שכן המינוי לא היה לארבע שנים, כמקובל בעבר, אלא לשנה בלבד. אך המינוי לשנת ניסיון אחת גרר יוזמות מופרכות. בחינת שפיכת מי האמבט עם התינוק, ושחיטת תרנגולות הזהב להתקנת סעודת הערב. כך, כנראה במטרה לקבל הארכת מינוי ע"י יצירת אשליית חיסכון קצר-מועד, נגזר דינן של יחידות אקדמיות מפוארות (ביה"ס להנדסאים, לשפות, לרפו"ש). יחידות אקדמיות אחרות, אכסניות לחוקרים מובילים עולמיים בתחומיהם - אפילו בפקולטה להנדסה ממנה בא המנכ"ל - נמלטו בעור שיניהן. קיבלתי חומר על ביזבוזים, מינוי מקורבים, הפרת חוזים כתובים, זלזול בוועדים ובהסתדרות העובדים, כל אלה לכאורה. הדברים האלה טעונים בדיקה של עיתונאי מקצועי ואינם בהיקף יכולתו או כוונתו הנוכחית של כותב שורות אלה. מכל מקום, מתרבות העדויות שהחלפת המנכ"ל היא צעד מתבקש ודחוף.

_____________________

הכותב הוא חבר סגל קבוע במחלקה להנדסת-תעשייה וניהול באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ובעל ארבעה תארים אקדמיים של אוניברסיטת ת"א. מסמך קורות-חיים של הכותב ניתן למצוא באתר:
www.ie.bgu.ac.il/iem/showmember.asp?lec_key=34

הכתבה אינה משקפת עמדה רשמית של אוניברסיטת בן-גוריון

אוניברסיטת תל אביב העירה:

"בנוסף לציון התארים שקיבל ד"ר ישראל דויד מאוניברסיטת תל אביב, למען הגילוי הנאות יש לציין כי ד"ר דויד הועסק באוניברסיטת תל אביב, כמרצה בכיר אורח, מינוי שלא חודש".