שילם את חובו לחברה

ח"כ לשעבר שלמה בניזרי, השוטר לשעבר שחר מזרחי, כריש הנדל"ן לשעבר בועז יונה - הם ועוד רבים אחרים שוחררו ביום חמישי (1.3.12) מבתי הכלא בגלל "חוסר מקום". אם נניח בצד את ההליך החקיקתי שליווה את שינוי התקנונים בבתי הכלא, נוכל להגיע לתובנות חדשות.

למה כלא?

בתי סוהר ככלל הם מקומות שנועדו להרחקת אנשים מסוימים מהמרחב הציבורי בכפייה. זהו אמצעי הכפייה החזק ביותר שיש למדינה כעונש - לצד קנסות, הטלת עבודות שירות, צווי הרחקה שונים.

אדם שמרצה את עונשו מוגדר לעיתים קרובות ככזה ששילם את חובו לחברה. איך בדיוק? לא ברור. אפשר להשוות זאת לאדם שלווה כסף מחברו והתמורה שלו מסתכמת בכך שלא יוכל להשתמש בכסף הזה במשך תקופה כלשהי. זה לא פירעון חוב, זו איוולת.

איפה החסד?

מקורות לכליאה ניתן למצוא ביהדות, שם מוזכרות ערי המקלט. שימושן היה ל"רוצחים בשגגה", כאלו שגרמו בלא כוונה למוות של אדם. מקור נוסף שקיים ביהדות הוא "כרת" - "ונכרתה הנפש ההיא...", לו יש פירושים רבים, אך ניתן לומר כי בסיסו הוא ניתוק הנפש מן הסביבה שלה. אזכורי הכרת בדרך כלל נסובים סביב נושא טומאתו של אדם, כשיש לו אפשרות מיידית או קצרת-מועד לכפר על חטאו, כשרק חטא אחד ניצב מעל לכל ככזה שאין לו מחילה ברורה - עבודה זרה.

אז איך הגענו למתקן כליאה מפוצץ עד אפס מקום?

פאולוס, האפיפיור הראשון, הגדיר את החטא הקדמון כנצחון החומר על הרוח. החטא הקדמון הוא זה המוזכר בספר בראשית, כשאדם אכל מעץ הדעת בעצת אשתו. באותו רגע, אדם מתנכר לגאולתו האפשרית ונדון לחיים של חטא. האפשרות לכפרה היא לחלוטין בידי האל, כלומר, רק באמצעות החסד אדם יוכל לכפר על חטאיו הבלתי נמנעים.

מתוך מחשבה זו, צמח עיקרון בתי הכלא - החטאים כבר היו, את הנעשה אין להשיב, על כן נעניש את האדם בכך שנשהה את חייו. בניגוד לחסד שמייחס פאולוס לאלוקים, בני האדם אינם מרבים חסד עם אסירים, על-אף שהם כביכול שילמו את חובם לחברה.

הפתרון - עבדות

עבדות. כן, עבדות. אותו עיקרון מפר-חופש, מילה נרדפת לכפייה והתעללות, הוא הפתרון הנכון. לא עוד עבודות שירות של החתמת כרטיס וקריצות עין תוך כדי מילוי הטפסים. גנבת מאדם פרטי? תעבוד אצלו עד שתחזיר את מלוא הגניבה. גנבת מהמדינה? מצוין. אנחנו זקוקים לעובדים חדשים בדרום, בונים גדר, סוללים רכבת, כל דבר.

כמובן, התקופה תהיה מוגבלת בזמן. זה בדיוק העיקרון - לשלם את החוב לחברה, וזהו. בכלא, למרות שכיום כבר ניתן ללמוד ולהתפתח, או לעבור קורסים בהתפתחות אישית כדי שיחזרו כאזרחים טובים יותר לחברה, אבל החוב עדיין מרחף מעל ראשם, מחכה לפירעון. היחס אל האסירים הפועלים יהיה שווה-נפש, וכלכלתם תמוממן כפי שהיא ממומנת כיום. ההבדל הוא בתוצר שהמדינה תקבל בחזרה מהם, מעין השקעה באדם.

הסתייגות

יש אנשים שאת חובם לא ניתן לשלם. רוצח לא צריך להיות מעורה בחברת בני אדם, גם לא אנס. יש אנשים שחובם הוא נטל על החברה - והיא לא יכולה ולא צריכה לשאת אותו באופן מוסרי. יש עוולות שבאמת אין להן תקנה.

הכלא לא אמור להתמלא עד אפס מקום, ואם כן זה מציג משהו איום לגבי החברה שלנו. הפתרון הוא לא להעלים את הכלא, כדי שהוא לא יהיה מלא באנשים. ההצעה נועדה לגבות את החובות הרבים הללו לחברה, לטובת האנשים ולטובת המדינה.