אילו במלחמת העולם השנייה היו פועלים "ארגוני שלום" ו"זכויות אדם", בחופשיות ובעוצמה, מהסוג שפועלים בתוכינו, על-רקע מלחמתנו נגד הטרור האיסלאמי והפלשתיני, היטלר היה מנצח.
אילו במלחמת העולם השנייה היו פועלות ועדות חקירה נגד "
פשעי מלחמה", מהסוג של גולדסטון, נגד הצבא האדום שהחריב את ברלין, ונגד האנגלים שהחריבו את דרזדן, ונגד האמריקנים שהשמידו את הירושימה ונגאסקי, היטלר היה מנצח.
אילו במלחמת העולם השנייה היה פועל בית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה, נגד הגנרלים של צבאות בנות הברית, במהלך המלחמה נגד הנאצים, היטלר היה מנצח.
אילו במלחמת העולם השנייה הייתה תקשורת מופקרת ללא מיגבלות וסודות, בסיסמה זכות הציבור לדעת עד לאיבוד הדעת, כפי שהיא פועלת אצלנו, במהלך המאבק הבלתי פוסק נגד הטרור האיסלאמי והפלשתיני, היטלר היה מנצח.
אילו העולם היה בנוי אך ורק על עקרונות הומנים וערכים אידיאלים, מעולם לא היו מלחמות והיינו חיים בגן עדן וירטואלי ולא ריאלי. עם הרוצה לשרוד ולהפיק לקחים מהשואה ומאירועי מלחמת העולם השנייה, חייב לשמור על התקומה - אותה השיג בדם יזע ודמעות - על-פי חוקי הריאליה ולא על-פי חלומות הוירטואליה.
כן להשוואה היסטורית 2012-1942 - לא להשתקה נאיבית
אם יבינו זאת כל אותם אנשי השלום הנאיבים והדוגמטים הפועלים בתוכינו, יש סיכויי שניתגבר על אויבינו ונישרוד באזורינו. אם אנשים אלה יבינו שהדיפלומטיה והסנקציות השיגרתיות אינן תשובה לאיומי
אחמדינג'אד בימינו, בדיוק כפי שהם לא היו מענה בעבר לאיומיו של היטלר. כמו בשנות מלחמת העולם השנייה ובימי השואה. גם עתה העולם עומד מנגד בנאיביות מיאשת ללא תגובה מתחיבת. כשם שהיטלר איים ופעל על-פי "מיין קאמפף" והישלה את צ'מברלין והמערב הנאיבי, על-פי נוסחת "הסכם שלום מינכן", כך פועל היום גם אחמדינג'אד ותומכיו, באיומים להשמדת מדינת ישראל.
חלק מהדיפלומטים ואנשי הרוח הנאיבים של מחנה השלום בתוכינו ובעולם "עומדים איתן" בשתי רגליהם על העננים. ישנם אינטלקטואלים ואנשי רוח הנחשבים בעיני עצמם אנשים סופר חכמים עד כדי כך שהם אינם מסוגלים להבין את המובן מאליו.
אנשים אלה שהתאהבו בעצמם ואיבדו את יכולתם להבין את המציאות ולהשתמש בהיגיון. אנשים אלה איבדו את היכולת להתנתק מקיבעון של נוסחאות אידיאולוגיות שחלפו, כדי להתחבר למציאות המנטלית של סביבתנו האיסלאמית.
