הרמטכ"ל, רב-אלוף בני גנץ: "האירוע אינו משקף את ערכי צה״ל והוא יתוחקר באופן יסודי ויטופל בערוץ הפיקודי בחומרה הנדרשת". ראש הממשלה, בנימין נתניהו: "התנהגות כזאת לא מאפיינת את חיילי ומפקדי צה"ל, ואין מקומה בצה"ל ובמדינת ישראל". אלו הן תגובותיהם של השניים לתקרית בה היכה סא"ל שלום אייזנר פעיל שמאל. ואני שואל: האם גנץ ונתניהו נטלו לעצמם את תפקידי החוקר, התובע, השופט והתליין?

המשטרה הצבאית כבר פתחה בחקירת האירוע, אייזנר כבר הושעה, ויש בהחלט סיכוי שיועמד לדין צבאי. אבל איזו מין חקירה זו תהיה, אם המפקד העליון של החוקרים כבר קבע שיש לטפל באירוע "בחומרה הנדרשת"? ואיזה מין משפט זה יהיה, אם הממונה על המפקד העליון כבר קבע ש"התנהגות כזאת אין מקומה בצה"ל ובמדינת ישראל"?

ייתכן מאוד שמעשהו של אייזנר אכן חמור כפי שהוא נראה באותן שש שניות של סרט. אבל גם ייתכנו עוד היבטים, ייתכן שיש לראות את האירוע בהקשר ל מה שקדם לו. איננו יודעים, וגם גנץ ונתניהו לא יודעים - ובכל זאת הם מדברים וחורצים את דינו של אייזנר עוד לפני החקירה וקובעים מראש מה יהיו תוצאות המשפט עוד לפני שהוחלט על קיומו.

במקום לומר לתקשורת את שרצתה לשמוע (שהרי מדובר בפעיל שמאל ולא במתנחל שספג את המכה), היה גנץ צריך לומר רק זאת: "מדובר באירוע המחייב בדיקה מעמיקה והסקת המסקנות הנדרשות, וכך הוריתי לעשות". במקום לקפוץ כדרכו למסקנות, היה נתניהו צריך לומר רק זאת: "אני סמוך ובטוח שצה"ל יטפל באירוע בצורה הנכונה ביותר והמהירה ביותר, וכך הוריתי לעשות". בפטפוטיהם הפופוליסטיים וחסרי האחריות, הוכיחו גנץ ונתניהו שלשונם קדמה למוחם. אצל ביבי אנחנו כבר די רגילים לזה; אם גנץ מסגל את אותה תכונה, זו סיבה לדאגה הרבה יותר חמורה מאשר מעשהו של אייזנר.

ההתנהגות של השניים, ובמיוחד של גנץ, מזכירה לי משהו ממחוזות שונים לחלוטין: הכדורגל. כאשר בעלי תפקידים במכבי פתח תקוה התפרעו ותקפו בברוטליות שחקן של הפועל חיפה, אירוע שגם הוא תועד במלואו, היה ברור כמעט מראש שהקבוצה תספוג עונש מגוחך. למה? - כי יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון, היה יו"ר הקבוצה ועדיין מתנהג כאחרון אוהדיה, וכי אחיו עמוס הוא כיום היו"ר שלה. רק אדם תמים ללא תקנה יכול היה להניח, שבתי הדין של ההתאחדות יהיו באמת חופשיים להעניש את הקבוצה בחומרה הראויה. ואכן, בית הדין העליון החליט ששלוש נקודות יופחתו ממאזנה רק בעונה הבאה.

אבי לוזון מצידו ידע טוב מאוד מה הוא צריך לעשות כדי להבטיח שקבוצתו לא תיענש בצורה של ממש: לשתוק. הוא דיבר באופן כללי על "פרחחים" שאין מקומם במגרש הכדורגל, ומאותו רגע נאלם דום. היו לו שליחים - אחיו ו"גורמים משפטיים בהתאחדות" - שעשו את העבודה בשבילו.

גנץ החליט כנראה למלא את תפקידו של לוזון, במהופך. בעוד יו"ר ההתאחדות שתק כדי להבטיח עונש קל, הרמטכ"ל מדבר כדי להבטיח עונש קשה. אך המשותף להם הוא התערבות בוטה בפעילותה של מערכת חקירתית-שיפוטית שחייבת להיות עצמאית לחלוטין, ולמעשה הכוונה מלמעלה של תוצאות עבודתה. ושוב יש לנו סיבה רצינית לדאגה, אם כך פועל סולם הערכים של הרמטכ"ל.


ועוד משהו קטן


אם כבר מדברים על משפטי שדה, הנה עוד אחד: אילנה דיין מראיינת ב"עובדה" את אחיו ואחותו של דניאל מעוז, המואשם ברצח הוריהם. המשפט נמצא בעיצומו של שלב ההוכחות, והד"ר למשפטים רומסת ברגל גסה את עיקרון הסוביודיצה. טוב, אולי היא תטען שזה סוביודיצה לשעתה.